ביקורת ספרותית על הסהרורים מאת פול גרוסמן
ספר מעולה

---

אני בבעיה.
הבעיה היא שהרבה יותר קל לכתוב ביקורת רעה מאשר טובה. אבל האמת צריכה להיאמר. יופי של ספר.
מה שכן, יכול להיות שאני טיפה'לה משוחד – אחרי הכל, תנו לי כמה נאצים, איזה צלב קרס פה ושם (רצוי על העטיפה) וניחוח של מלחמת העולם השנייה – ואני מיד קונה את הספר ומזמין כרטיסים לסרט.
אבל משוחד או לא – אהבתי את הכתיבה, את העלילה, ויותר מהכל, את הדיוק היחסי בפרטים ההיסטוריים (את מי לא זרקו לשם – היטלר, רוהם, הימלר, היידריך, מנגלה – ממש "פורסט גאמפ"). יודעים מה? אפילו אהבתי את העטיפה!

רק שלושה דברים טרדו את מנוחתי. דברים קטנים, אני מודה, אולי אפילו קטנוניים...

האחד – בעוד שהעלילה מציינת במפורש כי הגופה הייתה בעלת ראש מגולח, הרי שעל העטיפה מצוירת אישה בעלת שיער שחור וגולש.

השני – השימוש המופרז והשגוי בביטוי "אח זו" במקום "אל זו" שפירושו (בתרגום חופשי ביותר) "ובכן", "בסדר גמור" (ואם זה ממש, אבל ממש מעניין מישהו - http://en.wiktionary.org/wiki/also#German)

והשלישי (נשימה עמוקה) -
"פוצי"?
באמת?
לא "בריגיטה", לא "זלדה", לא "אווה", לא "אילזה".
דווקא פוצי!

נו שוין...

» ביקורות נוספות של nitsando
» ביקורות נוספות על הסהרורים