ציפור ישנה. א פייגלע שלופט. ביידיש.
פייגה-ציפורה היא הדמות העיקרית בסיפור.
דווקא על הדמות ששקעה בקיפאון או שינה או סוג של רגרסיה סובב הסיפור.
או לחילופין, פייגה-ציפורה ה"ישנה" מסובבת את הסיפור ואת כולם, כלומר, את בני משפחתה והקרובים הנכנסים לביתה על האצבע הקטנה שלה. למראית עין,פייגה נכנסת למצב קטטוני אחרי
טראומת הנטישה של חתנה ביום החתונה ממש ומאז שוכבת כאבן שאין לה הופכין במיטה אבל מצליחה לאכול לשתות לשמוע ולראות הכל. יש לה אם, אחיות למחצה ומטפלות שעוזרות לטפל בה ולשמור עליה כשהאם יוצאת מהבית. ממש תינוקת או לחילופין זקנה סיעודית.
אבל אל דאגה ואל רחמונעס על הפייגה הקטנה-גדולה, הרי מרוב שכיבה במיטה התינוקת גדלה ושמנה. בלילה אחרי שהיא מגניבה קצת כדורי שינה לתוך המשקה של האם קמה ציפור הלילה וחוגגת ממש תחיית המתים. "נס גדול" היא יוצאת מהבית, מנהלת חשבון בנק ומרויחה כספים. הולכת לקניות בסופרמרקט ומכירה אנשים קושרת קשר עם קופאית כדי להפעיל גם אותה לענייניה.
את הספר מלא הניגודים והדמויות הצבעוניות משעשעות עצובות
עלובות אבל אנושיות קראתי ביומיים רצוף. נכון שהספר הוא קטן וקומפקטי, נכון שבאתי בגלל הסקרנות לספר אבל נשארתי
בגלל הענין שעוררו בי הכתיבה הרהוטה מרוכזת אבל לא משעממת לרגע.הכתיבה היא דוגמא ומופת לכמה מידע חוכמת חיים והומור שחור אפשר לרכז בפיסקה אחת או במשפט אחד.
הדמויות כאילו יצאו מתוך איזה מחזה או מין קומדיה של טעויות. כל אחת מהדמויות סוחבת על גבה איזה סוד אפל, איזה סיפור הקושר אותה לדמות אחרת מתוך הסיפור, כל אחד כביכול עוזר לשני
מתוך קשר דם, חברות או שכנות אבל למעשה כל אחד פוגע בשני
בכוונה במעשיו מתוך אגואיזם טהור. הרגשתי היא שהסופרת כשכתבה את הדמויות פשוט ראתה אותן מול עיניה או שהן דמויות בשר ודם מתוך סביבה מוכרת שהשתלבו בהרמוניה אך בהרבה דרמטיות ופיתולים בעלילה לתוך הסיפור.
סיפור העלילה נפרש כמו מתוך ספר בלשי. כל דמות פורשת לפנינו את עלילת הספור מתוך זוית הראיה שלה או החויות שהיא עוברת וכך מתגלה הסיפור האמיתי מה קרה לפני 20 שנה למה פייגה צפור ננטשה, מה היתה ההיסטוריה המשפחתית 3 דורות אחורה והדינמיקה בין הדמויות במשפחה.
עליי לציין שקשרי המשפחה המפותלים הפכפכים והעיקביים באי יציבותם גרמו לי לחשוב שזהו מחזה טרגי חדש של שקספיר.
קצר, מרוכז מאוד, איכותי, מקורי לגמרי וכובש.
תודה לסופרת יוכבד רייזמן ונעים היה מאוד להכיר את "ילדייך הספרותיים".

* נ.ב. לסופרת הנכבדה יוכבד רייזמן ישנו הכשרון הנוסף לצייר והציור על הכריכה מעשי ידיה המוכשרות, ישנה עוד סופרת אחת שציור משלה מעטר את כריכת ספרה "האוהל" של מרגרט אטווד. לדעתי יוכבד מוכשרת יותר:) ובמקרה הזה אני לא משוחדת זאת אמת לאמיתה.

ציפור ישנה. א פייגלע שלופט. ביידיש.
פייגה-ציפורה היא הדמות העיקרית בסיפור.
דווקא על הדמות ששקעה בקיפאון או שינה או סוג של רגרסיה סובב הסיפור.
או לחילופין, פייגה-ציפורה ה"ישנה" מסובבת את הסיפור ואת כולם, כלומר, את בני משפחתה והקרובים הנכנסים לביתה על האצבע הקטנה שלה. למראית עין,פייגה נכנסת למצב קטטוני אחרי
טראומת הנטישה של חתנה ביום החתונה ממש ומאז שוכבת כאבן שאין לה הופכין במיטה אבל מצליחה לאכול לשתות לשמוע ולראות הכל. יש לה אם, אחיות למחצה ומטפלות שעוזרות לטפל בה ולשמור עליה כשהאם יוצאת מהבית. ממש תינוקת או לחילופין זקנה סיעודית.
אבל אל דאגה ואל רחמונעס על הפייגה הקטנה-גדולה, הרי מרוב שכיבה במיטה התינוקת גדלה ושמנה. בלילה אחרי שהיא מגניבה קצת כדורי שינה לתוך המשקה של האם קמה ציפור הלילה וחוגגת ממש תחיית המתים. "נס גדול" היא יוצאת מהבית, מנהלת חשבון בנק ומרויחה כספים. הולכת לקניות בסופרמרקט ומכירה אנשים קושרת קשר עם קופאית כדי להפעיל גם אותה לענייניה.
את הספר מלא הניגודים והדמויות הצבעוניות משעשעות עצובות
עלובות אבל אנושיות קראתי ביומיים רצוף. נכון שהספר הוא קטן וקומפקטי, נכון שבאתי בגלל הסקרנות לספר אבל נשארתי
בגלל הענין שעוררו בי הכתיבה הרהוטה מרוכזת אבל לא משעממת לרגע.הכתיבה היא דוגמא ומופת לכמה מידע חוכמת חיים והומור שחור אפשר לרכז בפיסקה אחת או במשפט אחד.
הדמויות כאילו יצאו מתוך איזה מחזה או מין קומדיה של טעויות. כל אחת מהדמויות סוחבת על גבה איזה סוד אפל, איזה סיפור הקושר אותה לדמות אחרת מתוך הסיפור, כל אחד כביכול עוזר לשני
מתוך קשר דם, חברות או שכנות אבל למעשה כל אחד פוגע בשני
בכוונה במעשיו מתוך אגואיזם טהור. הרגשתי היא שהסופרת כשכתבה את הדמויות פשוט ראתה אותן מול עיניה או שהן דמויות בשר ודם מתוך סביבה מוכרת שהשתלבו בהרמוניה אך בהרבה דרמטיות ופיתולים בעלילה לתוך הסיפור.
סיפור העלילה נפרש כמו מתוך ספר בלשי. כל דמות פורשת לפנינו את עלילת הספור מתוך זוית הראיה שלה או החויות שהיא עוברת וכך מתגלה הסיפור האמיתי מה קרה לפני 20 שנה למה פייגה צפור ננטשה, מה היתה ההיסטוריה המשפחתית 3 דורות אחורה והדינמיקה בין הדמויות במשפחה.
עליי לציין שקשרי המשפחה המפותלים הפכפכים והעיקביים באי יציבותם גרמו לי לחשוב שזהו מחזה טרגי חדש של שקספיר.
קצר, מרוכז מאוד, איכותי, מקורי לגמרי וכובש.
תודה לסופרת יוכבד רייזמן ונעים היה מאוד להכיר את "ילדייך הספרותיים".

* נ.ב. לסופרת הנכבדה יוכבד רייזמן ישנו הכשרון הנוסף לצייר והציור על הכריכה מעשי ידיה המוכשרות, ישנה עוד סופרת אחת שציור משלה מעטר את כריכת ספרה "האוהל" של מרגרט אטווד. לדעתי יוכבד מוכשרת יותר:) ובמקרה הזה אני לא משוחדת זאת אמת לאמיתה.