ביקורת ספרותית על היינו העתיד מאת יעל נאמן
ספר טוב

---

יותר מסיפור, כזה עם עלילה וסדר פנימי, יש כאן רסיסים ביוגרפיים, או מעין קליידוסקופ צבעוני, של ילדות ונערות בקיבוץ. בלא מעט הומור ואירוניה דקה, נאמן מתארת חסד ויופי, אבל גם כאב ופצע שהיו מנת חלקם של מי שניסו לחיות בתוך חלום שגדול ממידות אדם. לכל אורך הקריאה התנגן לי בראש, בקולה של חווה אלברשטיין "ילדי השמש" (יש סרט דוקומנטרי יפה על הקיבוץ שמתהדר גם הוא בשם הזה).אעפ"י שלא גדלתי בקיבוץ, הדור, התקופה ובעיקר התיאור של המנטליות ההונגרית-אשכנזית, חיממו את הלב והזכירו נשכחות. לעתים נדמה שהספר יורה לכיוונים רבים מדיי בבת אחת, אך במבחן התוצאה הוא מצליח לקרב לקורא אל החוויה הזו, יש שיאמרו אל הניסוי הסוציולוגי, של החיים בקיבוץ. ראוי לציון מיוחד גם השילוב של שירי לאה גולדברג, עם טקסטים היסטוריים ואחרים.
הספר קריא, מעניין וכתוב טוב וקולח, אם כי לא הייתי אומרת מעולה. לקריאה נוספת ראו http://clarotsky.blogspot.com/2012/01/blog-post.html

» ביקורות נוספות של קלייר
» ביקורות נוספות על היינו העתיד