ביקורת ספרותית על רביעי בערב מאת יעל הדיה
ספר בסדר

---

טוב, דחיתי ודחיתי את כתיבת הביקורת הזו יותר מדי זמן, אז אולי כדאי סופסוף לגשת אליה. למה לא כתבתי עד עכשיו? פשוט בגלל שקניתי את הספר (דבר שאני נוהגת לעשות בבררנות) והתאכזבתי, ועד שזה לא שחור על גבי לבן בסימניה זה לא רשמי, אז ניסיתי לדחות את הקץ.

הספר מתחיל מאוד חזק, צוללים ישר לתוך קרבי הבעיות המשפחתיות והאישיות של כל משתתפי קבוצת הטיפול ומתעורר בהן עניין לא מועט, כמו גם רצון לראות שיפור ושינוי.
רוב הדמויות אמנם לוקות בתל-אביביות כבדה (אחד תסריטאי ב"קשת", אחד הומו מתוסכל וכן הלאה) אבל יש כמה שבכל זאת עוררו בי עניין והזדהות- בעיקר זוהר ואילן איש הפוליש. סיימתי את החלק הראשון בסקרנות כבדה וברצון אמיתי לגלות מה יקרה, ואז התחילה קבוצת הטיפול ונגמר העניין.
לטעמי, לא נראה שום שינוי כתוצאה מהטיפול ומהפסיכולוגית המהוללת. כמעט כל הדמויות נשארות אנוכיות, מיואשות והרסניות לעצמן ולילדיהן ופשוט נמאס לקרוא את ההתבחבשות הפנימית שלהן. אוקיי, קלטנו שאבא שלך היה מתעלל, או היפוכונדר, או סתם קפדן. הבנו שהילד שלך בעייתי ובת הזוג מפריעה. מה עם התקדמות?
עלמה הפסיכולוגית היא דמות אנמית למדי רוב הספר, וגם בפרק שלה, בעמודים האחרונים, אין תשובה ממשית אע"פ שלפחות יש איזה רובד מעניין לשם שינוי.
דבר נוסף שחסר לי הוא יותר התעסקות בילדים עצמם. יחסית לספר שסובב סביב נושא ההורות, היתה יכולה לתרום לנו איזו העמקה באופי של הילדים במקום להסתכל עליהם רק מנקודת המבט האגואיסטית של ההורים שלהם.

לא ברור לי האם אני מתוסכלת מהדמויות ומהאגואיזם שלהם או מהסופרת שהמשיכה עם קו היללנות של הדמויות בלי לטרוח לקדם אותן, אבל בסופו של דבר יצאתי די מאוכזבת. יכול להיות שקריאה נוספת תגלה לי איזה רובד נוסף, אבל בינתיים הספר עומד על המדף ומחכה לשעת רצון (ושעמום) אמיתית.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על רביעי בערב