ביקורת ספרותית על רביעי בערב מאת יעל הדיה
ספר טוב

---

אני כל-כך אוהבת את יעל הדיה, ודווקא בגלל זה הספר הזה הרגיז אותי.
ואסביר:

ראשית, אציין כי אני מבינה שלסופר יש את החירות הספרותית לכתוב את הסיפור מנקודת מבטו ואינו מחוייב בהכרח לעובדות. ישנם סופרים שאפילו הרחיקו לכת ושיכתבו את ההיסטוריה, כך שתתאים לסיפור שרצו לספר. יחד עם זאת, לדעתי, אי אפשר לכתוב ספר שכל הוויותו רחוקה מן המציאות, וזאת בלשון המעטה.

הסיפור הוא על קבוצת הורים שמשתתפת בטיפול קבוצתי בהנחיית פסיכולוגית. כמי שהשתתפה בקבוצות כאלה מספר פעמים בחייה, בנסיבות שונות ובהקשרים שונים, אני יכולה לומר חד-משעמית כי המתואר בספר רחוק כרחוק מזרח ממערב ממה שקורה בדר"כ בקבוצות כאלה. קבוצות אלה נקראות "קבוצות תמיכה" וכשמן כן הן - מיועדות לתת לפרט (או לזוג במקרה זה) את התמיכה והחום שרק קבוצה יכולה לתת. מנסיון אישי, אני יודעת שבקבוצות כאלו נוצרים קשרים אמיצים, על-פי רוב לבביים וחמים בין המשתתפים, ולעיתים אפילו נרקמת ממש ברית-דמים ביניהם שהופכת לחברות לחיים.
לעומת זאת, הנרטיב המרכזי בספר היה - הביקורת במקרה הטוב, והתיעוב, הסלידה והבוז, במקרה הפחות טוב - שחברי הקבוצה מרגישים זה כלפי לזה. לא מצאתי אפילו תיאור אחד של יחסים יפים, או כל משהו טוב אחר שקורה בין המטופלים לבין עצמם, וזה כאמור פשוט מופרך.

על גישתה של הפסיכולוגית בכלל אין מה לדבר, שכן הדיה פטרה את עצמה בכך שהכריזה בתחילת הספר כי "היא מטפלת בשיטות לא קונבנציונאליות" ובכך הצדיקה תאורים מופרכים כמו פסיכולוגית ששותה בירה עם מטופלת בפגישה, ועוד.

דבר נוסף שהפריע לי מאוד בספר הוא הפרובוקציות המיותרות שיצרה הדיה.

אין לי בעייה עם תאורים מיניים, ואפילו בוטים, אם הם מהווים חלק אינטגרלי מהעלילה ונוצרים מתוכה. כמו שחקנית שמוכנה להתפשט רק אם התפקיד דורש זאת - כך אני מאמינה שצריך למנן תיאורים וביטויים מיניים בספרות. כאן הדיה השתמשה בפורנוגרפיה לשמה שלא לצורך, לדעתי, כהשמילה "זיין" חוזרת על עצמה ללא הרף, בעיקר בתאורי אוננות מיותרים לחלוטין ושאינם מחוייבים מהעלילה. והרי כמה מקרי אונס אפשר לכלול בספר אחד? ועוד מהסוגים המזוועים ביותר: שני מקרי אונס קבוצתיים, אונס של גבר מבוגר בקטין ואונס לסבי (?!) הרגשתי ממש חוסר נוחות מהמינון העודף של המיניות הבוטה.

ולבסוף - לדעתי הייתה כאן טעות קריטית בעריכה של הספר. בספר יש 6 דמויות שכל פעם הסיפור מובא בגוף ראשון מפיה של דמות אחרת. לקח לי כמעט מחצית מהספר עד שהצלחתי לעקוב מי הוא מי ומה קרה למי - פשוט סלט שלם.

אז תגידו לי - למה לא יכלתי להניח את הספר מהיד?
פשוט כי זאת יעל הדיה - המקסימה והנהדרת.
אין שני לסגנון הכתיבה שלה שפשוט מרתק אותך לספר ואינך יכול להניחו מהיד.
מצאתי את עצמי קוראת עד 4 בבוקר על חשבון שעות שינה.

מבולבלים? גם אנחנו - אבל זה באמת מה שקרה - הפריעו לי המון דברים בספר אבל התאהבתי בו אהבה גמורה.
והסוכריה המתוקה מחכה לסוף - לספר סוף אנושי, מרתק, והפעם - אותנטי.

לסיכום: למרות כל הביקורת, הקשה אפילו אולי, ששטחתי כאן, אני עדיין ממליצה לקרוא את הספר וחושבת שהדיה היא מהסופרות החשובות שיש לנו היום.

» ביקורות נוספות של מתוקה
» ביקורות נוספות על רביעי בערב