ביקורת ספרותית על קורליין מאת ניל גיימן

---

ספר קודר.. כולו אימה וחושך
ערפל מטשטש את כל הדמויות האמיתיות והבדויות כאחד.
יש בספר רמיזות מעורפלות לספרי נרניה, לסיפור על מלכת השלג, ולעליזה בארץ המראה (וגם...לאחד מפרקי סימפסון!)

הקיץ קר וגשום (כיאה לאנגליה) וקורליין המשועממת ומחפשת עיניין בסיוריה בביתה החדש. במהלך שיטוטיה היא מגיע לדירה חלופית
ובה הורים חלופיים המושכים ודוחים אותה בוזמנית.
הדמויות האנושיות בספר,הוריה שכניה ודמויות הראי שלהן כולן פלקטיות סכמטיות ואינן משכנעות.
גם קורליין עצמה אינה מצטיירת כדמות מלאה, ספק ילדה וספק מבוגרת..
הדמות היחידה בספר שיש בה עומק ושלמות הוא החתול (השחור!!) הוא נע בין העולם הבדוי לבין העולם האמיתי
וכשקורליין שואלת לשמו הוא אומר ביהירות של חתולים "לכם, בני האדם יש שמות. זה כי אתם לא יודעים מי אתם. אנחנו (כלומר החתולים)
יודעים מי אנחנו, אז אנחנו לא צריכים שמות"

הרעיון עליו מבוסס הספר מצוין אבל הספר כולו יוצר הרגשה של טיוטה, כשירבוט של מחשבה שאינה מעובדת עד הסוף.
כמו רישום ראשוני לפני ציור גדול מימדים.
ונדמה כי הספר כולו נכתב בידי האם החלופית בדירת הראי של קורליין.
חבל...

» ביקורות נוספות של טופי
» ביקורות נוספות על קורליין