במילה אחת? קריפי. בשתי מילים? קריפי מאוד.
נחשפתי לספר בעקבות הסרט, שלצערי ראיתי בגיל צעיר מאוד ושגרם לי לסיוטים קשים. כיום אני מתה עליו.
בכל אופן, הרעיון גאוני. מי מאיתנו לא חלם אי פעם על יקום מקביל, טוב בהרבה מזה שאנו נמצאים בו? יקום שבו אנו אהובים, הכל צבעוני ויפה יותר? לשם בדיוק קורליין מגיעה.
לאחר שסבלה מהתעלמות מהוריה, מוצאת קורליין בביתה החדש דלת סתרים שמובילה לעולם זהה בדיוק, אבל לא לגמרי. הכל בו טוב יותר. עולם מושלם. טוב, כמעט מושלם, כי לכל תושבי העולם הזה יש כפתורים שחורים מלחיצים במקום עיניים. מסתבר שזה לא מדליק אצל קורליין נורה אדומה והיא נשארת שם. במהרה האם בעולם המקביל מבקשת מקורליין להישאר, אך מציבה לה אולטימטום- על קורליין לאמץ את הסטייל המיוחד של העולם האחר ולאפשר לאם האחרת לתפור לה כפתורים לעיניים. בקטנה. קורליין נבהלת וכאן המתח מתחיל- האם האחרת מנסה להחזיק את קורליין בעולמה בכוח. קורליין נעזרת בחתול שחור, אומץ והמון תושייה כדי לנסות לברוח מהחלום שהפך לסיוט. הספר מצמרר ומותח, אך, וזה אך גדול, בהשוואה לסרט הוא פשוט ריק. בסרט העולם האחר צבעוני ויפיפה, בהשוואה לעולם האפור הרגיל. בספר ההפרדה הזו לא ברורה כל כך, וחסרה. בסרט, כשהאם מספרת לה שאם ברצונה להישאר עליה לתפור כפתורים לעיניה, רואים ומרגישים את הלחץ והאימה של קורליין. בספר היא פשוט אומרת "לא, לא נראה לי". פשוט ככה. התיאורים של המקומות ורגשותיה של קורליין חסרים מאוד בספר והופכים אותו לתפל מעט. יחד עם זאת, זהו ספר שישאיר אתכם מרותקים אליו ובמתח עד העמוד האחרון. לאחר קריאת הספר, לעולם לא תסתכלו שוב באותה צורה על כפתורים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
