ביקורת ספרותית על גן העדן - ספרות יפה # מאת ארנסט המינגוויי
ספר לא משהו

---

אני מקווה שזה חוקי לכתוב ביקורת עוד לפני שגמרתי את הספר... פשוט לא בטוח שאגמור אותו אי פעם. אבל אנסה לא לקטול יותר מדי ולגלות הבנה.

מצד אחד - יש כאן פנטזיה אינפנטילית על זוג (ואח"כ שלישיה) - יפים, עשירים, בעלי זמן פנוי אינסופי ואפס דאגות - שעסוקים בבעיות המהותיות ביותר של החיים:
- איפה, מתי, מה וכמה לאכול
- מה לשתות, ומתי (אין שום שאלה כמה לשתות. ברור שהרבה)
- איך אנחנו נראים, כמה השתזפנו, איך הסתפרנו ומה אנחנו לובשים
- ועיקר העיקרים (בלי זה, אין סיכוי שמישהו היה טורח לקרוא את הספר) - איך, כמה ועם מי לעשות אהבה. אל תתרגשו יותר מדי - הספר נכתב בשנות החמישים והשישים, והתיאורים מאוד מרומזים.
בקיצור - איזה שיעמום!

מצד שני, בניסיון לגלות הבנה, אני מנסה לדמיין את המינגווי עצמו. הוא מזדקן, נפצע קשה מספר פעמים, הוא חולה, כואב, דכאוני ואובדני, שתיין ופרנואיד. מה נשאר לו בחייו מלבד לדמיין את גן העדן - והוא אכן יצר גן עדן אולטימטיבי, עם אדם, חווה ונחש, שנוגסים עוד ועוד מפרי עץ הדעת. כשאני מצליחה להרגיש, תוך כדי קריאה, שנכנסתי לראש של המינגווי - אז אני מרגישה שזה לא בזבוז זמן מוחלט.

» ביקורות נוספות של כרמיתה
» ביקורות נוספות על גן העדן - ספרות יפה #