ביקורת ספרותית על גן העדן - ספרות יפה # מאת ארנסט המינגוויי
ספר לא משהו

---

גן העדן של ארנסט המינגווי מתקיים במקום קסום בריביירה הצרפתית או הספרדית, במקום שיש ים יפהפה שאפשר לשחות,
לגונות וסלעים שאפשר לקפוץ מהם ישר למים מעל לראשי בחורות.
בסדר הבא אחריו: בחורות יפהפיות ושזופות שמתות על הגבר (כמו תמיד) בספר: שרמנטי, דומיננטי, חתיך,אוהב,
ושותה משקאות חריפים בכמויות שלא היו מביישים אותו בתחרות שתיה עם כל דגי הים התיכון.
ושוב בחורות. (איך הוא דג אותן?) רצוי עשירות מאוד.
רצוי כאלה שתומכות בגבר כלכלית. וגם קצת מטורפות.
זה מוסיף חן מיוחד לסיפור.
הכתיבה, מוטיב מרכזי בעיסוקיו העיקריים של ארנסט (נראה לי שזהו תיאור של הסופר עם אחת ממערכות היחסים מתוך 4 נשותיו אבל זאת רק ספקולציה שלי )
בעיקר על העבר ויחסי אב-בן שיוצאים לציד. לא של בחורות אלא פילים מסכנים. ישנה שם סצינה מבחילה בתיאורה
על ציד של פילים באפריקה לשם החטים שלהם.
ושוב שתיה כבדה.
ויחסים בינו לבינה לבינה לבינו לבינם.
אני מניחה שעד כאן כולם הבינו את הרקע.
אבל למה לכתוב על זה ספר? את מי זה מעניין לעזאזל?
קראתי עד הסוף והרגשתי מרומה: היכול להיות שזה הסופר המוכשר שכתב גם את
הזקן והים ואת למי צלצלו הפעמונים כתב גם את הקישקוש
"גן העדן"? אולי בגלל שהוא כתב אותו במשך 15 שנים
לסרוגין עם עוד 2 ספרים. העניין והטעם של הספר התפזרו להם מבין הדפים לחוץ התנדפו כמו ריח טוב שעבר זמנו
וזהו. אולי זה טעמי האישי או יכול להיות שהסיפור
לא הצליח לעניין את הקורא (אותי במקרה) מעבר לזמן.
סליחה המינגווי. תנוח בשלום על משכבך.
נקוה שספר הבא שלך שאקרא יהיה מעניין יותר.

» ביקורות נוספות של אנקה
» ביקורות נוספות על גן העדן - ספרות יפה #