ביקורת ספרותית על נוילנד מאת אשכול נבו
ספר בסדר

---

ספר המאכיל אותך את המסקנה כי בעצם הציונות נכשלה במדינה ויש לחפש מקום אחר.
קצת על מבנה הסיפור. העלילה מסופרת על ידי דמויות שונות,בדרך כלל , שרשרת של שתי משפחות : זו של דורי המחפש את אביו וזו של ענבר הבורחת מ..כל מני שדים.
בסוף הספר יש מפגש של המחפש עם המחופש ושל ענבר עם דורי.
זה המרכיב הלא עקרי בספר. הספר משמש למחבר פלטפורמה לשטוח את השקפת עולמו שהיא כמובן נגד המלחמות בארץ, שמאלנית ביסודה.
אין הדבר נורא אלמלא זה מוביל למסקנה המושמעת על ידי אביו של דורי בסוף הפגישה והיא: ישראל והציונות נכשלו ולכן צריך להקים מדינה חדשה "נוילנד" בארגנטינה בעקבותיו של הברון הירש.
מזל שלא באוגנדה אצל אידי אמין או מובוטו ססה סקו.
בקיצור זה מקומם אותי.
לחלק הספרותי. טכניקת הכתיבה אינה אהודה עלי כי צריך להשקיע מאמץ מיותר שאינו מקדם את הקורא להבין מי נגד מי בכל פרק ודמות שצצה מחדש, לזהות לאיזו תקופה מדובר( החל מהעליה הראשונה ועד אחרי מלחמת יום כיפור).
ואז כשגומרים להתביית, מתחיל התהליך מחדש.
הסופר בעל טביעת עין חדה ורואה התנהגויות , ותגובות בצורה לעתים קריטוריסטית ובזה אני רואה יתרון.
יש בספר הומור (שבו אנו צוחקים על עעצמנו) , לדוגמה בעמוד הוא כותב על הזיקנה ,"היא לקחה כדורים נגד צינון והיות כך היא שכחה לקחת נגד כולסטרול", או "הלילה חלמתי על פרס לא ידעתי אם הוא ראש ממשלה או נשיא או אולי חותר נגד שניהם".
ויש עוד.
הוא יודע להציג את הביקורת גם בעינים של אלפרדו, האחראי לחיפושים.
סיפור האהבה הוא כבד , מסורבל ובחלקים מסוימים מיותר.
מאידך הצגת הקונפליקטים המשפחתיים, היא טובה לפעמים נשארת מעומעמת ולא מוארת מספיק. לדוגמה מערכת היחסים בין דורי לאשתו רוני.
מקריאת הספר אני מגיע דווקא למסקנה הפוכה מהמחבר:
הבריחה הן של אביו של דורי והן של ענבר, לא פתרו משהו אצל הנפשות הפועלות, הקונפליקטים נשארו כמות שהם.יתכן כי הבריחה מהמדינה גם היא חסרת תועלת ופה שורשינו.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על נוילנד