ביקורת ספרותית על העזרה מאת קתרין סטוקט
ספר מעולה

---

ספר נהדר!
כתוב בשפה שוטפת וקולחת. אני אוהבת ספרים שאני פותחת בעמוד מאה ואחרי שניה מרימה את הראש ואני בעמוד מאה ושלושים.
התקופה היא שנות ה-60 בארצות הברית, כפי שגם אחת הדמויות בספר אומרת- תקופה של שגשוג וקידמה- בפעם הראשונה חללית מקיפה את כדור הארץ, החיים מתחילים להזכיר את החיים היום מבחינת טכנולוגיה- מזגנים, מכונות כביסה, מדיח- אך אל מול הקידמה והשגשוג במובן הטכנולוגי ושיפור איכות החיים, הגזענות הפרמיטיבית עומדת זקופה.

הספר מסופר על ידי שלוש נשים.
שתיים מהן שחורות.
השלישית לבנה שגודלה ע"י עוזרת שחורה שהיא מאוד אהבה.
סקיטר- הבחורה הלבנה, חולמת להיות סופרת/ עיתונאית.
עם תום לימודיה, היא שבה הביתה (לאכזבתה הגדולה של אמה ששלחה אותה ללמוד רק כדי שתתפוס בעל) ושולחת קורות חיים למערכת עיתון בניו יורק.
העורכת יוצרת עימה קשר אחרי כמה זמן ומציעה לה להתמקצע מעט לפני שהיא מגישה בקשה חוזרת להתקבל לעבודה אצלם.
ההצעה הזאת מדרבנת את סקיטר לכתוב והיא בוחרת בנושא קשה ובעייתי, נושא שיכול להכניס אותה לכלא ולפגוע בנשים שעוזרות לה. היא מחליטה לחשוף את האמת. האמת של העוזרות השחורות העובדות אצל מעסיקות לבנות מפונקות.
הסיפורים שסקיטר שומעת ומעלה על הכתב, מזעזעים, מרגשים, מצחיקים ומפתיעים.
במהלך התקופה בה סקיטר עובדת על הספר שלה, נוצר קרע בינה ובין חברותיה הטובות אשר- בניגוד אליה- מאמינות בהפרדה בין לבנים ושחורים.

אייבלין- אחת הגיבורות האחרות- מטפלת בילדה של אישה לבנה. בעזרת סיפורים היא מנסה להשריש בילדה את עיקרון השוויון.
דוגמה נחמדה לסיפור- אייבלין עוטפת שתי סוכריות זהות- אחת בנייר עטיפה לבן והשניה בנייר חום. כשהילדה מחלצת את הסוכריות ונהנת מהן, אייבלין מסבירה לה שבני אדם הם כמו הסוכריות העטופות- מבחוץ כל אחד שונה, אבל הליבה דומה אצל כולם וזה מה שחשוב.
ספר מדהים וחשוב, אפילו היום שנראה לנו שהגזענות אולי כבר קצת פגה מהעולם, תמיד טוב להזכר למה זה קורה (או לפחות צריך לקרות) :)

» ביקורות נוספות של ana_bel
» ביקורות נוספות על העזרה