קראתי ברצף את שני ספריה של פיליפה גריגורי – "בת בולין האחרת" ובעקבותיו את "השוטה מחצר המלוכה". מאחר וסיגנונם של שני הספרים נכתב באופן דומה מאוד וכך גם סמיכות התקופות וקרבת גיבוריהם, מצאתי לנכון לחבר ביקורת לשני הספרים כאחד.
הספר "בת בולין האחרת" מתמקד בתקופת חייו של הנרי השמיני - הססגוני והמעניין מבין כל מלכי אנגליה לדורותיהם, ומביא את סיפורן של שתי האחיות לבית בולין שפעלו בשליחות ראשי משפחתן בניסיון לכבוש יעדים פוליטיים, כשהיעד המרכזי הוא לתפוס אחיזה באופן כזה או אחר בכס המלוכה. למימוש המטרה מגויסות הבנות מרי ואן כל אחת בתורה לשמש ככלי שרת לניצול תסכוליו של המלך הנרי על אי הצלחת אשתו ללדת יורש לכיסאו, כמו גם רתימת שאר גחמותיו של המלך וניצולן להשגת היעד.
הסיפור מביא את עלייתה ונפילתה של משפחת בולין מנקודת מבטה של מרי לבית בולין, אחותה של אן בולין. מתואר בו צידם הפיקנטי של חיי הנרי השמיני, המלך הנהנתן אוהב החיים והתענוגות. לכל אלה מתלווה הפוליטיקה של הימים ההם והתככים שנבעו ממנה. מסתבר שמאז ומעולם התככים הם תככים הם תככים, אלא שבימים קדומים מאלה שלנו, התשלום לכישלון בתחום הזה היה בקיפוד ראש של ממש, ולא כמו בימינו כשקיפוד הראש הפוליטי, אף שהוא נעשה בפומבי, משאיר את נושאו בחיים וגם משאיר אותו מתוגמל כלכלית שכן יש מי שמשלם בעבור זה. מי? תסתכלו במראה.
הספר האחר, "השוטה מבית המלוכה", מביא את סיפורה של חנה היהודייה בסתר שנמלטת עם אביה ממשפט האינקוויזיציה בספרד, כשהם מותירים מאחריהם את מוקדי האש הקתוליים שעל אחד מהם הובערה אימה של חנה באשמת קיום יהדות מוסתרת מאונס. שילוב של דמיון, אינטואיציה ויכולת ניחוש המתגלים בה באופן לא צפוי, מביאים את חנה והיא עדיין נערה, לשרת את מרי אשת הדמים, בתו הבכירה של הנרי השמיני. חנה מתמנה לכאורה לתפקיד שוטה בחצר הנסיכה מרי, ובפועל כמרגלת פוליטית. על אף שהתפקיד הרשמי הוא זניח, הרי שבכל זאת הוא מעמיד אותה בעמדת מפתח המשרתת את טובתם של אצילים חורשי מזימות פוליטיות.
הסיפור מביא את נפתולי חייה בחצר ומתאר דרכה את המאבקים הסמויים בעיקרם בין מרי ואליזבת אחותה למחצה, על כס המלוכה. סיפור העליות והמורדות של השתיים במעמדן, המלווים תדירות בחילופי נאמנויות, ובתוך כך גם העליות והמורדות בחייה של חנה עצמה, המתגלה כאשה בעלת תושייה ויוזמה החוצה את הזמנים הקשים באומץ אך מתגלה גם כחסרת אחריות במידה לא קטנה. הספר מסתיים עם מותה של מרי, עלייתה של אליזבת על כס המלוכה וצאתה של חנה לדרך עצמאית.
בשני הספרים נכתבו העלילות כשמרכיביהן העיקרים מתבססים על עובדות היסטוריות ידועות ומתועדות. מסביבן של עובדות אלה נאספו ונארגו החוטים המקשרים בין הדמויות האמתיות ובין אלה הדמיוניות כמיטב כישרונה של הסופרת. כך נוצר לו סיפור מתמשך שפוצל לשניים וכולל בתוכו את כל המרכיבים הנחוצים לשני הספרים כדי שיהיה בהם כדי להנות ואף לדעת. להנות מהסגנון ולדעת את העבר, במיוחד כשהעלילה מתקיימת בתקופה שכה מעניינת כל חובב היסטוריה בכלל, ואת זו האנגלית בפרט,
מהאמור למעלה ניתן להסביר את סיבת הנאתי מקריאתם של שני הספרים. על כך אפשר להוסיף שיתכן ובתת ההכרה תרמה להנאה גם העובדה שכמו שאר בני דורי נטולי הטלביזייה והמחשב, גדלנו על סיפורי האגדות על נסיכות ופיות, נסיכים ומכשפות שצמחו על רקע התקופות הללו וחידדו את ההבדל בין הטוב לרע. אותם סיפורים שאהבנו ותמיד הביאו עימם את הסיום המבטיח במעורפל שיתכן ויהיה המשך לאגדה: "...... מאז ועד עצם היום הזה".
אוסיף גם שהדבר שהבטיח את ההנאה בהיבט ההסטורי, הוא גם זה שיצר את גבולותיה של ההנאה. ההצמדות לדמויות ההסטוריות ולעובדות הידועות, היה בו כדי לתחום את גבולותיה הספרותיים של העלילה ולמנוע בכך מהמחברת "חריגה יצירתית" מגבולות אלה, כך לפחות בספרה "בת בולין האחרת".
הספר "שוטה מחצר המלוכה" כתוב מנקודת מבט שונה במעט ולכן נטלה לעצמה המחברת חרות רבה יותר. הדמות המספרת באה מחוץ למעגל הטבעי המורם מעם של חצר המלוכה ולכן ניבנה עבורה סיפור משלה החורג מאותן גבולות להם הגבילה את עצמה הסופרת בספרה הקודם.
עם כל האמור למעלה אם אני צריך לבחור את הדרוג הראוי הרי שאני מוצא את עצמי מתקשה לעשות זאת. שלושה כוכבים הם מעטים מידי וארבעה חורגים מהנכון לעשות. מבין השניים אהבתי יותר את "בת בולין האחרת", שדיבר אלי יותר. זו גם הסיבה שבחרתי בחצרו באתר סימנייה כדי להציג בפניכם את דבריי אלה. את הכוכבים אחלק לפי ההעדפה הזו.