“אומנם התרגום לא שרד את מבחן הזמן - אבל איזה ספר נפלא! במשך שבועיים עפנו אני וילדיי עם נילס, מרטין ולהקת אווזי הבר ללפלנד. דמיינו נופים מדהימים, עברנו הרפתקאות מסמרות שיער, גברנו על סמירה וחזרנו הביתה. אני גם נאלצתי לשבור שיניים על שמות כמו אקא מיקבנקסיה, מבצר גלימינגנסק ואחרים. הספר הזה הוא תיקון לסדרת הטלוויזיה: את אוגי האוגר (המיותר) לא הכרנו כלל, לאווז הבית קורים מרטין (ולא מולי) ולשועל קוראים בכלל סמירה (ולא שושו). ספר נהדר ממש! אני מקווה שיש תרגום חדש וטוב יותר. זה ארכאי ומעיק.”

“נילס הוא נער עצל ונירגן. טיפוס עויין המעורר עליו את חמתם וסלידתם של כלל חיות המשק בחוות הוריו האמללים (על אשר בחרו לילד טיפוס נואל אשר כזה...). יום אחד מופיע איזה גמדון בחווה, עת נילס מתעצל ונירגן ומיזנתרופ (גם לחיות...) כהרגלו בקדש. הגמדון מכשף את נילס והופכו לגמדון זעיר - אשר נחטף ע"י עדת אווזי בר, המונהגת ע"י אקה המטריארכלית והכריזמתית והאימהית. נילס ידידנו רוכב על אווזי הפרא המעופפים בכל רחביה של סבדסקה המעטירה (המכונה בלשון עם ספר: שבדיה), כשהוא והלהקה נרדפים ע"י שועל מזה רעב וקצף, רע לב וקטלני (כמובן, הוא נאלץ להפעיל עורמה, בנועו על ארבעת רגליו האמללות, בלבד). הסופרת סלמה לאגרלף (1859-1941) היא בת אצילים ואנשי צבא, שגדלה בחווה, לסיפורי הזוועות הגותיות של מיניקתה ואומנתה הקשישה. ממשלת שבדיה היתה זקוקה לספר גיאוגרפיה ומורשת אשר ילמד את דרדקי הויקינגן על ארצם, לאזוריה אוכלוסיה ונופיה השונים - ולכן הזמינה יצירה מפרי עטה. לספר מהדורות וגרסאות רבות - אך זו המלאה והאותנטית מחזיקה ארבעה כרכים עבים, המפרטים בהרחבה על כל מתווה נוף ואוכלוסיה בהם נתקלת להקת אקה בדרכי המירדף עוצר הנשימה.”

“סיפור רחב יריעה, הנוגע בכל אלה שלעיתים קרובות מידי אין לי הרף להביט בהם: חיות בר, ילדים נשכחים, ורגשות: עצבות, חרדה, התרגשות ושמחה. מקסים.ספר שנכתב כספר ללימודי גיאוגרפיה, הלוואי וסלמה לגרלף היתה המורה שלי ...”

“איזו אכזבה... נראה לי שזה מדורג במקום גבוה ברשימת הספרים עם פוטנציאל לא ממוצה. כמו רבים אחרים, גם אני גדלתי על סדרת הטלוויזיה הנפלאה, וברגע שקראתי את המילה "נילס" בכותרת, מיד קפצתי על ההזדמנות וקניתי אותו, מקווה בכל מאודי שלא אתאכזב כפי שהתאכזבתי מ"המלך בבר"... (שעד היום היא סדרת הילדים הטובה ביותר שצפיתי בה, ואחד מספרי הילדים הגרועים שקראתי). טוב, אכזבה כמו "המלך בבר" לא הייתה, אבל אכזבה היא עדיין אכזבה. מתברר שחוק הוא, שכל סדרת ילדים מצוירת המבוססת על ספר, תשדרג את הספר בכמה וכמה רמות. כך היה עם "המומינים" (טובה ינסון), "המלך בבר" (ז'אן דה ברונהוף) ועוד. כל הסיפורים נדמים הרבה פחות מרתקים מפעם, ולא, זה לא בגלל שהתבגרתי בעצמי. (אני טיפוס מאוד נוסטלגי), דומה שהכתיבה של לגרלף יבשה וחסרת משמעות... שלא לומר משעממת. סביר להניח, שבמקרה אחר, הייתי פשוט מדרגת את הספר הממוצע-מינוס הזה ועוזבת, אבל זה לא מקרה רגיל, זה נילס הולגרסון! לסיכום, זו אחת מהפעמים הבודדות (זה, כל שאר סדרות הילדים, חומות של תקווה ופיטר פן) שאני מעדיפה טלוויזיה על ספרים. מה לעשות, יש דברים שעוברים רק במבט.”

“אומנם התרגום לא שרד את מבחן הזמן - אבל איזה ספר נפלא! במשך שבועיים עפנו אני וילדיי עם נילס, מרטין ולהקת אווזי הבר ללפלנד. דמיינו נופים מדהימים, עברנו הרפתקאות מסמרות שיער, גברנו על סמירה וחזרנו הביתה. אני גם נאלצתי לשבור שיניים על שמות כמו אקא מיקבנקסיה, מבצר גלימינגנסק ואחרים. הספר הזה הוא תיקון לסדרת הטלוויזיה: את אוגי האוגר (המיותר) לא הכרנו כלל, לאווז הבית קורים מרטין (ולא מולי) ולשועל קוראים בכלל סמירה (ולא שושו). ספר נהדר ממש! אני מקווה שיש תרגום חדש וטוב יותר. זה ארכאי ומעיק.”

“נילס הוא נער עצל ונירגן. טיפוס עויין המעורר עליו את חמתם וסלידתם של כלל חיות המשק בחוות הוריו האמללים (על אשר בחרו לילד טיפוס נואל אשר כזה...). יום אחד מופיע איזה גמדון בחווה, עת נילס מתעצל ונירגן ומיזנתרופ (גם לחיות...) כהרגלו בקדש. הגמדון מכשף את נילס והופכו לגמדון זעיר - אשר נחטף ע"י עדת אווזי בר, המונהגת ע"י אקה המטריארכלית והכריזמתית והאימהית. נילס ידידנו רוכב על אווזי הפרא המעופפים בכל רחביה של סבדסקה המעטירה (המכונה בלשון עם ספר: שבדיה), כשהוא והלהקה נרדפים ע"י שועל מזה רעב וקצף, רע לב וקטלני (כמובן, הוא נאלץ להפעיל עורמה, בנועו על ארבעת רגליו האמללות, בלבד). הסופרת סלמה לאגרלף (1859-1941) היא בת אצילים ואנשי צבא, שגדלה בחווה, לסיפורי הזוועות הגותיות של מיניקתה ואומנתה הקשישה. ממשלת שבדיה היתה זקוקה לספר גיאוגרפיה ומורשת אשר ילמד את דרדקי הויקינגן על ארצם, לאזוריה אוכלוסיה ונופיה השונים - ולכן הזמינה יצירה מפרי עטה. לספר מהדורות וגרסאות רבות - אך זו המלאה והאותנטית מחזיקה ארבעה כרכים עבים, המפרטים בהרחבה על כל מתווה נוף ואוכלוסיה בהם נתקלת להקת אקה בדרכי המירדף עוצר הנשימה.”

“סיפור רחב יריעה, הנוגע בכל אלה שלעיתים קרובות מידי אין לי הרף להביט בהם: חיות בר, ילדים נשכחים, ורגשות: עצבות, חרדה, התרגשות ושמחה. מקסים.ספר שנכתב כספר ללימודי גיאוגרפיה, הלוואי וסלמה לגרלף היתה המורה שלי ...”

“איזו אכזבה... נראה לי שזה מדורג במקום גבוה ברשימת הספרים עם פוטנציאל לא ממוצה. כמו רבים אחרים, גם אני גדלתי על סדרת הטלוויזיה הנפלאה, וברגע שקראתי את המילה "נילס" בכותרת, מיד קפצתי על ההזדמנות וקניתי אותו, מקווה בכל מאודי שלא אתאכזב כפי שהתאכזבתי מ"המלך בבר"... (שעד היום היא סדרת הילדים הטובה ביותר שצפיתי בה, ואחד מספרי הילדים הגרועים שקראתי). טוב, אכזבה כמו "המלך בבר" לא הייתה, אבל אכזבה היא עדיין אכזבה. מתברר שחוק הוא, שכל סדרת ילדים מצוירת המבוססת על ספר, תשדרג את הספר בכמה וכמה רמות. כך היה עם "המומינים" (טובה ינסון), "המלך בבר" (ז'אן דה ברונהוף) ועוד. כל הסיפורים נדמים הרבה פחות מרתקים מפעם, ולא, זה לא בגלל שהתבגרתי בעצמי. (אני טיפוס מאוד נוסטלגי), דומה שהכתיבה של לגרלף יבשה וחסרת משמעות... שלא לומר משעממת. סביר להניח, שבמקרה אחר, הייתי פשוט מדרגת את הספר הממוצע-מינוס הזה ועוזבת, אבל זה לא מקרה רגיל, זה נילס הולגרסון! לסיכום, זו אחת מהפעמים הבודדות (זה, כל שאר סדרות הילדים, חומות של תקווה ופיטר פן) שאני מעדיפה טלוויזיה על ספרים. מה לעשות, יש דברים שעוברים רק במבט.”