ביקורת ספרותית על העזרה מאת קתרין סטוקט
ספר מעולה

---

כשראיתי את שם הספר על מדף הספרים בספריה, שמחתי שהוא מצא את דרכו אלי באנגלית דווקא,
אני זוכרת את עצמי בתור ילדה, קוראת את "אוהל הדוד תום", כמה לילות עברו עלי בשינה לא שינה, וכל מי שדיבר איתי בימים האלו מצא נערה עם הרבה כעסים, כעס על חברה לא הגיונית, כעס על עבדות מזעזעת, כעס על שנאה עיוורת, או שאולי לא עיוורת.
אני עדיין מתרתחת לכל גילוי של שנאה או גזענות, ולצערנו גם במדינה הקטנה שלנו, צבע העור הוא דבר שעדיין מקבל התייחסות.

הספר הזה שונה לחלוטין ממה שחשבתי שיהיה, הוא אינו מתאר רק רודנות, כאב, דיכויי, הוא לא ספר על זכויות האדם, הוא ספר על החיים:

"Half of this stuff don't have noting to do with colored rights. ain't but day-to-day business- look to
me like you just writing LIFE"

וזה בדיוק מה שהספר עושה, מספר על חיים, בזמנים שנראים רחוקים כ"כ אבל קרובים מאוד.

הספר ריגש אותי מאוד, בעיקר דמות העוזרת אייבלין, הבנתי את חוסר היכולת שלה להישאר אחרי שהילדים כבר לא "עיוורי צבעים",אחרי שהם שמים לב למעמדות, את הקושי העצום לראות תינוקות שגדלת הופכים לדמויות שאת מתעבת, והכוח הגדול שיש בידיים שלך, לנסות להנחיל להם מעט אהבה עצמית, מעט כבוד לזולת,
הספר, לפחות באנגלית, הרגיש לי אותנטי לחלוטין, הניב המיוחד של העוזרות, הגישה המיוחדת, ממש יכולתי לשמוע אותן בראש שלי, יכולתי לראות את תנועות הגוף שלהן מברישות את כלי הכסף.

חשוב לקרוא ולהפנים!

» ביקורות נוספות של עדי
» ביקורות נוספות על העזרה