ביקורת ספרותית על קילומטר ויומיים לפני השקיעה מאת שמעון אדף
ספר טוב

---

הרומן הראשון של שמעון אדף שונה בתכלית מכל מה שנכתב אחריו. בוסר, בזה אין ספק, אבל מבין הפרקים מייגעי-השפה, בהם ניתן לתהות מדוע ממשיכים בקריאה - מאחר ונדמה שלא הכל צפוי ובכל זאת בנאלי, נשמע קולו של אדף כסופר מוכשר ובוגר, אומנם בעדינות נשמע, אבל מספיק כדי לגרום לי לקרוא הלאה.
שני מקרי מוות, רצח והתאבדות, נמצאים במרכז העלילה. אליש בן זקן, חוקר פרטי, נאלץ לחקור את נסיבות התאבדותו של יהודה מנוחין, פרופסור לפילוסופיה (או כמו שאליש צוחק במרירות, חקירה אקזיסטנציאליסטית), אך מוצא את עצמו חוקר את פרשיית הרצח של זמרת הרוק דליה שושן, אשר על להקתה "בלאזה אה סאן לומייר" כתב אליש ביקורות מהללות לעיתון. הספר מחולק לפרולוג, שני שערים ואפילוג. בפרולוג ישנם מפיתולי המחשבה של אדף, שיודע לרקום הוויה ולתאר מקום, לכאורה הוא לוקח זכוכית מגדלת ומכוון אותה למספר רגעים, אפילו לתקופות. השער הראשון קריא, ורק בשער השני מתחילה לצוץ הסקרנות הכנה לגלות מה יקרה. לעיתים הסיפור מאבד מחדותו, גורם לקורא לאבד ריכוז, אבל אז מתפרץ בהדר ומראה לנו שוב את אדף כסופר בעל כישרון דמוני לבריאת סיפורים, לכתיבת הגות.
קשה היה לי להרגיש מתוחה בעת קריאת "קילומטר ויומיים לפני השקיעה", והחוש הבלשי שלי אינו כה מפותח, ובכל זאת היו מספר הבחנות מצד החוקר שנראו לי מובנות מאליהן. אבל הסקרנות תמיד מראה אותותיה, אם מתוך תקווה לקרוא שוב את משפטיו המנוסחים ביד-אלוהים, אם מתוך גילויים של הקשרים מסויימים בעלילה, ואם מתוך ההבחנות של אדף (לעיתים מאוד לא צפויות).
התעלומה נפתרת (מומלץ לקרוא עד הסוף), האפילוג מחזיר אותנו לרעשים הלבנים של הסביבה, לזמזום התמידי שעוטף אותנו. אבל קשה לשכוח מהמקומות השקטים והעמוקים שאדף חשף, למרות היותם בודדים, ואולי בזכות היותם בודדים. ובכל פעם שמורגשת דמותו של אדף המאוחר, אדף של "כפור" ושל "הלב הקבור" בעוצמה של מוחו, אדף של "פנים צרובי חמה" בתיאורי האנושיות והילדות השבורה, הספר מרקיע, זוהר, משיב את הריגוש לסיפור.
הדירוג הוא 3.5 מתוך 5, אבל ארבעה כוכבים במקום שלושה, כי הפוטנציאל חי ונושם בתוך הספר, ופורץ בניצוצות מרהיבים.

» ביקורות נוספות של פָּלִימְפְּסֶסְט
» ביקורות נוספות על קילומטר ויומיים לפני השקיעה