ביקורת ספרותית על קילומטר ויומיים לפני השקיעה מאת שמעון אדף
ספר טוב

---

כשסופר יוצא מנקודת הנחה שהעלילה היא לא מה שחשוב, התוצאה בדרך כלל אינה קריאה ואינה טובה. לעומת זאת כשכותב ספרי מתח בלשיים מגיע למסקנה שהרצח הוא לא מה שחשוב - יוצאים דברים טובים מאוד. בספר "סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי", נרצח גורדון ווי, המעסיק של גיבור הספר. דאגלאס אדאמס מנחה את הבלש שלו דירק ג'נטלי להבין שזה לא מה שחשוב, ושדברים אחרים המתרחשים סביב הם משמעותיים בהרבה. שמעון אדף כתב ספר שהוא לחלוטין שונה מכתיבתו של דאגלאס אדאמס, ועם זאת ובמקביל דומה לה מאוד, בהרבה מאוד מובנים.

המעטפת, כאמור, היא סיפור מתח בלשי. ובסיפור מתח בלשי הציר החשוב הוא דמות הבלש. שמעון אדף רקח את דמותו של אליש בן זקן, החוקר הפרטי שהיה מבקר תרבות ומוזיקה, והוא גם מרצה באוניברסיטה כשמתחשק לו. ויש לו גם שטיקים מעניינים, כמו לזרוק פריט מדיע לחלוטין לא חשוב כשהשיחה נתקעת. אליש מתבקש לסייע למשטרה בחקירה חשאית. שר בכיר בממשלה חושד שההתאבדות של אחיו, פרופסור לפילוסופיה ומוסר באוניברסיטה, אינה התאבדות אלא רצח.

התיק מביא את אליש, בצורה מפתיעה ולא צפויה, אל זמרת הרוק האהובה עליו, היא דליה שושן. כך נטווים להם קשרים בין אופן מותה של דליה, ובין הפרופסור, בין השירים שדליה כתבה, להוויה התל אביבית, לבן זוגה לצמד, רמי אמזלג. בנוסף צפות להן סוגיות מעולמו האישי של החוקר, כמיטב יצירות הסוגה. מדובר בספר תל אביבי במובהק, אבל תל אביב אחרת. תל אביב שהיא עיר מקלט לפליטי עיירות הפיתוח. אלה שעזבו את שדרות, את אשקלון ואת בת ים, לטובת הבטחה לחיים זוהרים יותר. וכמו שאמרתי בהתחלה - הרצח הוא לא הנושא החשוב. יש דברים חשובים הימנו. שכן כל ספר הוא למעשה פיענוח תעלומה, ולעיתים המטרה הראשונה היא לגלות בכלל מה התעלומה החשובה. מה הביא על דליה שושן את מותה? מה מצא החוקר אליש בן זקן בפילוסופיה הלא מוסרית של הפרופסור מנוחין? מה מטריד את אליש?, מה בכלל פירוש השם המוזר הזה, "אליש", ואיך קשור שילוח הקן לכל העסק? ומה הקשר של רמי אמזלג והלהקה בעלת השם המופרך "בלאזה א סן לומייר" לכל העסק?

בשבוע האחרון גיליתי שנורא קל לכתוב על ספר שלא אהבתי. הרבה יותר קשה לכתוב על ספר שאהבתי, ולפרט בצורה מושכלת ונבונה. אז כן. אהבתי. אהבתי את העושר התרבותי העולה מהספר, וכורך יחד מוזיקה אלטרנטיבית, תרבות יהודית עתיקה, אקטואליה ונושאים רבים אחרים. אהבתי שהמוטו של הספר הוא ציטטה בידיונית משיר בידיוני של הלהקה הבידיונית שהספר מדבר עליה. אהבת שגם שמו של הספר הוא כזה. אהבתי את ניחוח הסופרים האהובים עלי שעולה מהספר. דמות הבלש היא אדאמסית, כך גם כריכה יחד של נושאים שאינם קשורים. המוזיקליות הזכירה לי את אופיר טושה גפלה, השימוש במקורות יהודיים והבקיאות הזכירו לי את אשר קרביץ. אני מניחה שבעתיד יהיה איזה ספר שאקרא, אוהב ואגיד שהוא הזכיר לי את שמעון אדף. אהבתי גם, שבשונה מרוב הספרות הישראלית, שמות הגיבורים היו ברובם סבירים. נכון שהיתה יציאה מוזרה עם "אורה ענתות", וגם "רמי אמזלג" נשמע מוזר משהו, אבל לא עד כדי לומר לעצמי "זוהר נרקיס? סירייסלי?".

בקיצור - אהבתי. הצטערתי על כל דף שעבר וקירב אותי לסוף הספר, ואני ממליצה בחום.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על קילומטר ויומיים לפני השקיעה