הספר הזה לאהבה הוא כמו מחבט ליתוש על הקיר.
אלפרידה ילינק חותכת, קוצצת, לועסת, יורקת. ואוספת לתוך נייר עיתון ישן את הרגש המפורסם ההוא.
כמו צנים בלי כוס מיים ליד - אפשר לקרוא את הספר הזה ולהרגיש את המחנק. את המסלול בו הולכות הדמויות. להתפתל איתן, להתעקל איתן, להמעך ולהתאמץ איתן.
לרגע אין שם תקווה לסוף טוב
לרגע אין תקווה למשהו שהוא לא החיים
הבחורה הזו פשוט מעולה בלא-למכור אשליות, וכשהיא כותבת את זה - זו פשוט מלאכת מחשבת של שיבוץ מילים קרות לכדי משהו שאי אפשר להשתחרר ממנו.
![המאהבות [מהדורת 2004]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/1965.jpg)











![יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/5982.jpg)





