ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 22 ביוני, 2021
ע"י Ron1999
ע"י Ron1999
מחד נכחתי כשהורי סעדו את הוריהם
שדעכו מדמנציה ואלצהיימר
מאידך לא זכרתי כלל שקניתי את הספר הזה
נתקלתי בו כשחיפשתי את רולאן בארת
במדף הספרים שלי
דבר גרר דבר אחר והספר הזה נקרא בשבוע אחד
כתוב תמציתי
אנני יכולה היתה לסחוט הרבה יותר
רגש מהקוראים שלה
היא נעה בתחום של לכתוב על אמה
על עצמה
היא מרגישה ואמא שלה דועכת היא עושה ככה
ואמא שלה דועכת
תהליך הדעיכה
ההדרדרות קורית במקביל לחייה שלה
ולכל אורך הקריאה הזכרתי לעצמי (שכמו בחיים האמיתיים)
קשה ממש לשפוט את מי שלא בנעליו
אתה נמצא, בעיקר אם סועד הוא
את הוריו שדועכים מולו
אז הנושא הוא קרוב וכאוב ונפיץ ממילא
והכתיבה של אנני שוקלת בזהירות את הפרטי
עם האישי, היא כותבת כאב
אבל סטרילי, ומנותק. זה מוזר
אבל זה מסתדר היטב
כי בלי הניתוק אי אפשר
להתקרב לסיטואציה הזו.
ספר טוב, לא נעים ולא עושה הנחות.
הוא לא סוחט דמעות ולא מבקש לייצר רגש שאין
אבל הוא (הספר) והיא (אנני) מעבירים את הנקודה
בדיוק רב
ככה זה מרגיש, לאה ומתיש ועצוב.
עצב לא הירואי, עצב דמנטי.
12 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Ron1999
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה על ההמלצה, סרט כלל לא קל.
כמו הספר, גם בסרט דווקא ההמנעות מדרמה מיותרת, דווקא ההקפדה והשמירה על רמת הביניים הזו, היא מה שהופך את הסיפור לעוצמתי כל כך. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
הסרט "The Father" עם אנטוני הופקינס, שיצא בשנה שעברה, הוא על הנושא הזה ומבוסס על המחזה של פלוריאן זלר.
הסרט מומלץ, אם כי הוא פחות חזק מההצגה "האבא" בכיכובו של ששון גבאי. |
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
