ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 25 בספטמבר, 2021
ע"י Ron1999
ע"י Ron1999
עמוס באנקדוטות, עם אג'נדה שמרחפת מעל כמו ריח רחוק של קפה שחור חזק, הספר נקרא בשקיקה.
כתוב קולח, נעים, לפעמים עם יותר פאתוס ולפעמים עם פחות, הוא מספק מעין
"מגדיר צמחים" לחבר'ה האלה "עם הזיפים" שחיים איתנו פה.
אוהד מתאהב במושא הכתיבה שלו, זה ניכר, הוא מנסה להסתיר את זה, אבל אי אפשר
להאשים אותו. לדעתי, כמעט כל הכתבים לענייני ערבים מתאהבים במושא הסיקור שלהם,
קצת עמו כתבי הפלילים ו"ראשי ארגוני הפשע", אבל בחזרה לעניין -
מה ההבדל בין החמאס לפת"ח?
איך מתלבשות סטודנטיות בגדה?
על מי חולם פתחי שקאקי כשהוא הולך לישון, ומה עושים לאסיר דתי שמביא ביד?
את כל התשובות לשאלות האלה ועוד נוכל למצא במגדיר הצמחים החביב הזה.
אז למה בכל זאת רק שלושה כוכבים ולא חמישה?
משתי סיבות בעיקר -
הראשונה, קלילה, מזהים אותה ומייד ומנטרלים אותה, היא האג'נדה הפוליטית.
לא במנותק נכתב הספר הזה, לא בכדי ולא במקרה, הוא נכתב בזמן מסוים,
בקונטקסט מסויים, וככזה - הוא מאבד לגיטימיות כמקור ידע אובייקטיבי.
זה כשלעצמו לא רע בכלל, אבל עבור מי שהפסיק לצפות בחדשות השבת בגלל הכתבות
המעיקות של הרזה-הגבוה עם השיער המקליש, לפגוש את זה בספר
בערב יום כיפור זה מעצבן.
הסיבה השנייה היא היא כנראה היסודית יותר - בתקווה שלא יהיה זה לקורא הפעם הראשונה בה הוא פוגש בקונפליקט הישראלי-פלסטיני, המניעים (שבאמת נחשפים פה בכנות מכאיבה) הפלסטיניים לפעולה שמצויינים על ידי חמו הם בדיוק אותם מניעים שאפשר לפגוש בספרים אחרים רבים כל כך אצל מומחים אחרים לפלסטנים, לאיסלאם ולמזרח התיכון, אבל בעוד הם אכן מוזכרים בכנות, הם כמעט מוצנעים בספר, כדי לא לפגוע בנראטיב, ולקורא שציפה למצא עיסוק מורכב מעט יותר מחזרה על ססמאות בחירות של מפלגות מרכז, אין אלא להשאר עם תאוותו בידו, תובנה עמוקה מזו לא תגיע
בכל מקרה, ובחזרה להתחלה - כמגדיר צמחים לחבר'ה שחיים איתנו, מדובר בספר קולח ואינפורמטיבי,
אבל אם אנחנו רוצים לנסות לגש דיעה, טיפולית או לא, הייתי ממליץ לקבל גם חוו"ד נוספת, רק בשביל האיזון.
5 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Hill
(לפני 4 שנים)
כוונתי היא שבכך שאתה מסווג אותו כ'מאבד לגיטימיות כמקור ידע אובייקטיבי',
ושבניסיונו לא להטות נרטיב (שהוא מנסה להנחיל) על ידי הצנעת עדויות קריטיות לנושא הספר, אלו דברים שמעט צורמים לי מכיוון שחמו הוא מופת לעבודה עיתונאית אובייקטיבית, תחקירית, חפה ולא מוטת. בקיאותו בעולם הערבי, במגזר הערבי, הושגה לאחר למידה מעמיקה, חקירה יסודית של שנים על גבי שנים. אז נכון, אדם זכאי לאג'נדה משלו, להשקפותיו ודעותיו ולא מן הנמנע שיובעו בספרו (להבדיל מכתבה/תחקיר עיתונאי, וגם כאן הרבדים רבים והגבול דק), כל זה אכן לגיטימי, אבל אני מצפה שהאובייקטיביות תהווה חלק עיקרי, קו מנחה וחושבת שלקוראים שלו לא ראוי פחות מכך. כיצד לשלב את הדעה וזוית הראיה האישית? זה כמובן מרחב פתוח שמתפרש על מנעד רחב ולא, זה לא יגרע מן האובייקטיביות כאשר הקורא מגיע עם גישה ביקורתית לקריאה, וכאשר הן לא מכתיבות את הלך הרוח של הספר. בשורה תחתונה, אלו הדברים שהביקורת שלך עוררה בי וזה לא דבר רע כלל, רק גורם לי לתהות ולרצות לקרוא את הספר בהקדם. |
|
|
Ron1999
(לפני 4 שנים)
הפירוש שלך לביקורת מעט מפתיע, בעיקר כי לפחות לדעתי, זו ביקורת חיובית, מתחילה ומסתיימת בהמלצה לקרוא את הספר.
אזכור הנימה והכיוון, זה בעיקר כי קשה להתעלם מהם, אבל זה רק אנושי - שלאדם תהיה אג'נדה. אם בויקיפדיה נפלה שלהבת וגו'. בכל מקרה, הביקורת היא על הספר, לא על חמו עצמו (זה בכל זאת ספר שהוא כתב, זכותו להביע בו איזו דיעה שירצה) |
|
|
Hill
(לפני 4 שנים)
אוי, אני חוששת שהחרבת לי את הדעה על חמו.
מהביקורת שלך הוא מצטייר כעיתונאי מוטה ומהיכרותי עם הפרסונה הזו (ברמה המקצועית) זה כל כך לא מי שהוא. לא יודעת אם אתה עושה לו עוול או שאתה מדייק אותו. מודה שאני מופתעת. כך או כך, זה תמיד חשוב לקרוא זוויות ראיה נוספות כך שתודה לך על הביקורת הזו. הספר הזה עדיין ממתין לי, מקווה לקדם אותו בקרוב ולהיווכח בעצמי בהקשר לדבריך, כאן. |
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
