ביקורת ספרותית על הווידוי של לוסיו מאת מריו דה סא-קרנירו
ספר מעולה

---

נובלה קולחת מאוד, שנקראה טיפה יותר מזמן צפיה בסרט, אבל קצב הקריאה בה נמצא ביחס הפוך לקצב התנדפותה מהראש.

כפי שהכותרת מרמזת, הספר כתוב בגוף ראשון ומכיל וידוי של סופר בשם לוסיו. לאחר 10 שנים בכלא הוא מתאר את הארועים שהובילו להאשמתו בפשע אותו לא ביצע. במונולוג עז ואינטנסיבי בצורה לא רגילה הוא מתאר תחילה איך הגיע לפריס ללמוד משפטים אך במהירה הפך לחלק מקומונת אמנים דקדנטיים שתפישותיהם האומנותיות קיצוניות כל כך שגם אורגיה ומוות הם מכחול וצבע. חלק זה, הוא רק הקדמה למסופר בהמשך, כשהוא חווה בליסבון חוויות שמערערות את בטחונו במציאות.

חייו של מריו דה סא קרניירו הפורטוגזי, שכתב את הספר ב- 1913 בהיותו בן 23 בלבד והתאבד לאחר 3 שנים, נראים כחלק בלתי נפרד מספר זה. נדמה כי התאבדותו כמעט בלתי נמנעת בהתחשב בתפישתו האומנותית הטוטאלית שבאה לידי ביטוי כאן. יש פה מידה מסוימת של סוריאליזם שקפקא יקצין אותה בעתיד, אבל מעולם לא קראתי משהו כזה.

קשה להאמין שנכתבה לפני כמאה שנים.

» ביקורות נוספות של מיליו
» ביקורות נוספות על הווידוי של לוסיו