ביקורת ספרותית על הווידוי של לוסיו מאת מריו דה סא-קרנירו
ספר בסדר

---

A CONFISSAO DE LUCIO

1913, מספר את משולש האוהבים של לוסיו,מרתה וריקרדו ( דה לוארירו).
הסיפור נפתח ב תחילת המאה שעברה וסוף קודמתה בפריז הצבעונית, בה משולש האוהבים כולל את כולם, אחד על אחד, אחד על אחת (ואולי אורגיה? לא באמת! רק בסוף מלווה באקדח!).

לוסיו, בדמותו של הסופר מריו דה... היה 10 שנים בכלא, ובתאו בכלא לאחר הפרשייה בנובלה, מתוודה על הסיפור בכללותו.

אמן מכיר את לוסיו עלם חמוד לאמן (פסל) אחר (וז'רוזיו וילה נובה), מכיר לו את ריקרדו ההומו בזוגיות מגוננת עם מרתה, אישה גבוה וגברית משהו, שכבר כולם חרשו עליה למען הכלל ולעצמה.
תחילה לוסיו נגעל מאורח חייו של ריקרדו והזוג, אבל בהמשך, כמו שאורגיה בין השלושה לא מפורשת, יחסים מיניים בין כל השלושה נרמזת לאורך הווידוי.

"ממילא אאלץ לבעול את מי שאוהב, בין אם אישה או גבר. אולם איננו יכולים לבעול יצור בן מיננו. משום כך אוכל להיות חברו של בן מיני , אך ורק אם אותו אדם או אני נחליף את מיננו"
(ע"מ 74).

לוסיו דרך ההיכרות ניהיה מאהב של ריקרדו ושתיהם משלימים עם מרתה האמריקאית, הגבוהה היפה והגברית בעצמה ככיסוי של כל התועבה...
ב1896 עוזב ריקרדו לליסבון, ושנה הם בנפרד.

הספר גדוש דיאלוגים עילגיים ועתירי משמעות על אומנות, מגדר. זהות וכמובן כסף ומין , שמנפחים את הספר כמו כותנה לבנה אל תוך בובה של דוב.
כבר פה הבנתי שהאמן ההומו הנחשק ריקרדו יוביל למעשה הבליעל שיפליל את לוסיו בווידוי הלא אמין של המספר, מריו הסופר, שיאכל ע"י פרח עם שיניים כמו במשחק ניטנדו האהוב משנות ה 90, בדמות התאבדות מרעל משהו במציאות בגיל 26 בלבד.

שנה אחר"כ מגיע לוסיו לליסבונד, לסגור עניין ולהגיע לווידוי ולמשגה הדרמטי.
בבית ריקרדו ומרטה הכול סובב סביב סקס ואומנות, כאשר לוסיו חש כדג מחוץ למים.
לוסיו חוזר לחדרו העלוב, עד שקצו כל הקצים והוא מגיע לביתם של הזוג המבחיל וחוזר לסורו, במתלה לתלות את האינספרציות האומנותיות שלו בדמות מחזה שיציגו לא נכון ולא יתנו לא קרדיט.

מרתה מפתה אותו. אין תיאורי מין מפורטים בדמות הנה הנה, רק תיאורי איברים ותחושותיו של לוסיו מהמשגל ולאחר פורקן מעשה בתיאורים נפשיים ויזואלים.

(נשיקת ריקרדו הייתה זהה. זהה לגמרי לנשיקות אהובתי, היה לה אותו חוסר צבע, היא נסכה בי אותו חוסר שקט. אני חשתי אותה באותו אופן
(ע"מ 119).


לוסיו תוהה מי המאהב של מרתה מלבדו ומלבד ריקרדו בעלה ההומו, עד שהוא אומר לו שכולם שוכבים איתה...
נראה שלוסיו ניצל שחזר לצרפת. אבל באוקטובר 1900 , לאחר חצי שנה בהתבודדות, למען האומנות ובשבילה כמובן הוא פוגש את הזוג הטראגי, בדמות אותה הצגה מאותו מחזה שכתב ולא נשא פרי, ותוצג בליסבונד...
אחד/ת משלם את המחיר, לוסיו אחרי 10 שנים בכלא חוזר לתת בראש בווידוי של לוסיו.

התרגום והאחרית דבר של מר סערי נראה לי טובה בעברית מאשר בפורטוגלית- באחרית דבר , הוא מגדיר את מריו הסופר כמתאפיין בשלושה דרכים-
פרישה לכלא או לכפר,לכלא, או בחיסול עצמי והעלמות מיסטורית.

ללא ספק הוצאת כרמל משקיע בתרגומייה של ספרים מוזרים למרחיבי אופקים, אבל לא שמעתי או קראתי על אף סופר מקור ראוי שיצא דרך ההוצאה.

הסיפור כאן בהחלט מתחרה ראוי על תשומת לב בסרטים ב 42 שקל או באלה חינם או סדרות או נובלה אחרת.
אבל הכתיבה כאן עוסקת במה ולא ב איך, אין כ"כ סיפור, אלה דיאלוגים, תיאורים ארוטים ולא סיפור רב מלל ומנומק, הדומה לורג'יניה וולף ותומס מאן ופרנץ קפקא המודרניסטים אף הם במספר לא מאמן ואחיזת עיניים של הקורא.

מומלץ למי שמחפש זבנג וגמרנו ביום אחד, למרות שלי לקח כמה ימים לעכל את הנובלה המוזרה הזאת.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על הווידוי של לוסיו