הביקורת נכתבה ביום שני, 18 ביולי, 2011
ע"י אבי
ע"י אבי
להבדיל מבצעירותי, הקריאה שלי היום כוללת גם את המרכיב הביקורתי. אני נמנע מ'לשתות' כל מילה מודפסת. חוש הביקורת פועל במרץ בקרבה למיתוסים. (טרומפלדור למשל 'לא בא לי טוב'). גם ד"ר פרנקל, המיטיב לתאר חוויות זוועה אותנטיות בצורה עניינית, קרה, עם מינימום (אם בכלל) התייחסות רגשית (ואתה הלא פסיכיאטר).
ברור שבכל כתיבה אוטוביוגראפית קיימת בחירה סלקטיבית של תכנים דוגמאות ו'רוח הדברים'. כך נעשה באופן מובהק גם בספר הזה.
ד"ר פרנקל מתאר את הדברים בריחוק. כאילו היה חוקר במעבדה המנתח ומסיק מסקנות. אלא שה'מעבדה' המסויימת הזו הייתה מורכבת כל כך, והניתוח פשטני כל כך.
האומנם לכל או אפילו לרוב יתר הנספים לא היה למען מה לחיות? האומנם שרדו ה'טובים ביותר'? האם יש בכלל מכנה משותף כלשהו בין אלה ששרדו? ברור שלא! אין בניתוחיו של ד"ר פרנקל שום התייחסות לנסיבות הפרטיות, שום התייחסות למידת החוסן הנפשי, שום התייחסות לאלמנט המזל... זה נשמע אומנם מאד חכם לטעון שאם יש לך למען מה לחיות, תוכל לשרוד הכל. אבל אז באה המציאות המרה וטורפת את הקלפים.
היה לי קשה להבין איך בתוך הסבל המתמשך והנורא לכאורה עומד לו אדם ומתבונן התבוננות אינטלקטואלית במתרחש. הרי בתנאי המחיה שמתוארים בספר לא רק שהאינטלקט מת, צלם האנוש כולו מת. איך צלם אנוש רעב מותש כואב מדוכא... מסוגל לנתח בצורה קרה כל כך? איך מי שהיה שם בעצמו לא מבין שמדובר בתנאי מחיה בלתי אפשריים. מעבר לקיצוניים. כאלה שכל ניסיון לתרגם אותם להכללות הוא במקרה הטוב דמגוגיה.
למרות האמור, קראתי בשקיקה. הזדעזעתי מתיאורי האכזריות והסבל, למרות שנדרשתי 'להרטיב' את התיאורים היבשים.
ןלסיום. משמעות זה חשוב. אבל בואו לא נשכח שמרבית בני האדם מבלים את חייהם עם מעט מאד מהדבר הזה הקרוי משמעות, לפחות כזו אליה מכוון פרנקל. וגם הם שורדים. לעיתים טוב יותר מבעלי משמעות עצומה...
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
דן
(לפני 13 שנים ו-10 חודשים)
רוחניות
אני חושב שלא כל האנשים דומים.
אין ספק שויקטור פראנקל הוא לא "האדם הממוצע" במחנות, אך היו שם לא מעט אנשים עם עולם רוחני עשיר מסוגים שונים. גם אז וגם היום יש אנשים שלא כל הוויתם בגשמיות. גם אז וגם היום יש אנשים שלא כל הוויתם בהתעצמות אינטלקטואלית או כלכלית/כוחנית/מעמדית. לאנשים אלו יש מרכיב "רוחני" משמעותי בהוויתם , והוא הדבר שפראנקל רואה כחשוב באישיות האדם. ואכן מרבית בני האדם חיים יותר כמו בהמות השואפים לספק כל הזמן את דחפיהם וככה מרבית האנושות נראית. בשביל זה היה צורך בדתות השונות שאיפשרו לבני האדם לפחות בחלק מהזמן להתרומם מעבר לדחפים, לקבוע גבולות,לרסן וכו.. |
|
|
חמדת
(לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
הנה שם הספר שהכותב אותו הוא זה
שהיה חלק מהדו-שיח עימו ,קראתי את הספר והוא מרתק
http://sf.tapuz.co.il/shirshur-276-150810201.htm http://www.nuritha.co.il/a345188-%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%9C%D7%99-%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%95-%D7%96-%D7%9F-%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C-%D7%96-%D7%9F-%D7%9E%D7%A8%D7%A7-%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A1-%D7%A1%D7%A4%D7%A8 שם הספר :הוא קרא לי פיקולו - ז`ן סמואל , ז`ן-מרק דרייפוס |
|
|
חמדת
(לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
אבי אולי תמצא את התשובה
בספרו של "הזהו אדם?" של פרימו לוי ,אני זוכרת שיש שם קטע בה הוא מספר כי הוא וידידו הצרפתי היו משחזרים ומדקלמים מידי ערב את הקומדיה האלוהית ובאיזה שהוא מקום כנראה זה עשה להם משהו בלהמשיך לנסות לחיות ולנסות לשמור על צלם אדם בעיניהם .אם כי אני מסכימה עימך כי המזל שיחק מקום חשוב בהישרדות האדם שם במחנות
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
