ביקורת ספרותית על מים אדירים מאת אהרן אפלפלד
ספר טוב

---

יששכר מקבל בשורת איוב: אחיו אורי צבי נרצח עם אשתו וילדיו. הוא לא חושב פעמיים ויוצא מיד למסע לכפר הרחוק בו מתגורר האח המפעיל טחנת קמח. הבשורה היא למעשה שמועה ויישכר אינו בטוח שהיא נכונה. המסע נועד לאמת את השמועה ולפעול למציאת הרוצחים.

הזמן הוא כשנתיים לאחר מות אשתו נחמה. לזוג לא היו ילדים ועד לאמצע הספר העצוב והמדכא אנו למדים על חייו, על ההתמודדות עם מחלת אשתו, על משפחתו, משפחת איכרים מכובדת ומוכרת. לו עצמו יש תחושב של אינות: אין ילדים, אשתו כבר בין המתים, משפחתו כולה מתה ורק אחיו נותר ואף זה לא בטוח. במסע אליו יצא ייוודע לו סופית שאף התפילה כבר אינה עמו. תוגה זו ואף מועקה לא קטנה, מלווה אותו לכל אורך המסע הלא קל, מסע מלווה בגשם, בבוץ, בקור ובדרכים משובשות. גם בדרך אינו מוצא חניות הולמות ולא פעם נקלע אל מקומות לא נעימים, לא נעימים בעיקר משום שבהם יושבים נוכרים שדעתם מן היהודים לא נוחה והם לא מסתירים לרגע דעתם זו.

הסיפור נוגע ללב. באמצע המסע נוספה לה מועקה בדמות ביתו שעזב, בית שאין איש שישמור עליו והוא חושש לרכושו ובעיקר לספר התורה וספרי התפילה והיהדות. פתאום נתגנב ספק ללבו, האם לשוב לביתו ולהגן על רכושו או להמשיך ולבדוק מה קרה עם אחיו. כך או כך, מצבו הנפשי לא קל, אבל בסופו של דבר הוא מחליט לוודא מה קרה עם אחיו ולכן הוא ממשיך במסעו.

לאחר מציאת האח הסוף אינו טוב בשום צורה. יש נפילת מתח וברור שהפתרון שנבחר לא יחזיק מעמד, בטח לא בסביבה נוצרית עויינת.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על מים אדירים