קראתי אותו אחרי הספר הראשון של השלושה בסירה אחת. בד"כ ספרי המשך מעוררים אצלי ספק מראש לגבי טיבם (בשל החשש שנכתבו כדי לתפוס גל על הצלחת קודמם), אבל את הספר הזה דווקא יותר אהבתי מקודמו.
בספר מתואר המסע שלהם בגרמניה.
הסופר נפטר ב-1927, לא יודעת מתי נכתב הספר, אבל השנים מצביעות על תקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה. היו כמה קטעים בספר שצמררו אותי במחשבה אילו רק ידע כמה זה רחוק מהמציאות השחורה שבאה לאחר מכן... או דווקא ציניות שהתייחסה לדברים מסויימים, שהם כ"כ נכונים...
למשל:
"...כי העם הגרמני הוא עדיין צעיר, ובגרותו חשובה לעולם. הם עם טוב, הם חביבים, והם יכולים לסייע הרבה כדי לעשות את העולם טוב יותר. הדבר הגרוע ביותר שאפשר להגיד נגדם הוא שיש להם החסרונות שלהם. הם בעצמם לא יודעים את זה. הם חושבים את עצמם למושלמים, וזה טיפשי מצדם. הם אפילו מרחיקים לכת עד כדי לחשוב את עצמם עליונים על האנגלו-סכסים: זהו דבר שאי אפשר להבין אותו. ההרגשה היא שהם בוודאי מעמידים פנים"
היו שני קטעים שממש הצחיקו אותי- הקטע הבא צחק על ספרי ההדרכה התיירותיים :)
"ג'ורג'...עבר לעמוד קודם ובחר במשפט באופן מקרי. זאת לא היתה בחירה מוצלחת. זה היה משפט מיותר לגבי כל מוכר נעליים שהוא. בתנאים הנוכחיים, כשמכל צד איימו עלינו נעליים והחניקו אותנו, הוא היה ברמה של טימטום מפגר. הוא היה כדלקמן:'מישהו אמר לי שיש לך כאן נעליים למכירה'.
האיש הניח את הפטיש והאיזמל שלו בפעם הראשונה והסתכל עלינו. הוא דיבר לאט, בקול עבה וצרוד. הוא אמר:
'בשביל מ'תם חושבים אני מחזיק נעליים- בשביל להריח 'תן?'
הוא היה מאותם אנשים שמתחילים בשקט והופכים להיות יותר ויותר זועמים ככל שהם ממשיכים, כשכעסם פועל כנראה בתוכם כמו שמרים.
'מ'תם חושבים שאני', הוא המשיך, 'אספן נעליים? בשביל מ'תם חושבים אני מנהל את החנות הזאת- בשביל הבריאות שלי? אתם חושבים שאני אוהב את הנעליים ולא יכול להיפרד מאיזה זוג? אתם חושבים שאני תולה 'תן כאן בשביל להסתכל עליהן? אין כאן מספיק מהן? איפה אתם חושבים שאתם נמצאים- בתערוכה בינלאומית של נעליים? מ'תם חושבים שהנעליים האלה- אוסף היסטורי? שמעתם פעם על מישהו שמחזיק חנות נעליים ולא מוכר נעליים? אתם חושבים שאני מקשט בהן את החנות בשביל שהיא תיראה יפה? מ'תם חושבים שאני- חתיכת אדיוט?'
מאז ומתמיד טענתי שבשיחונים האלה אין שום תועלת של ממש." (עמ' 57)
ועוד ציטוט משעשע בדיוק בעמ' שאחרי- הפעם אצל מוכר אחר :)
"...בעל החנות הזאת היה אדם קטן ועליז ובעל עיניים צוהלות, ועזר לנו יותר משהפריע לנו.
כשג'ורג' שאל אותו במילים של הספר: 'האם יש לך כובעים כלשהם?' הוא לא התרגז. הוא רק עצר וגירד את סנטרו מתוך הרהורים. 'כובעים', הוא אמר, 'תן לי לחשוב. כן'- כאן הופיע על פניו הידידותיים חיוך של הנאה אמיתית- 'כן, עכשיו כשאני חושב על זה, אני מאמין שיש לי כובע, אבל תגיד לי, למה אתה שואל אותי?'
ג'ורג' הסביר לו שהוא רוצה לרכוש כובע לטיולים, אבל עיקר העיסקה התבסס על הדרישה שזה יהיה 'כובע טוב'.
פניו של האיש נפלו.
'אוי ואבוי', הוא אמר, 'אני חושש שעכשיו תפסת אותי בקלקלתי. אילו היית רוצה כובע גרוע שלא שווה את המחיר שהוא עולה, כובע שלא יצלח למאומה חוץ מאשר לנקות איתו חלונות, הייתי יכול למצוא לך בדיוק את הדבר המתאים. אבל כובע טוב- לא. אנחנו לא מחזיקים אותם. אבל חכה רגע', הוא המשיך, לאחר שראה את אי שביעות הרצון שהתפשטה על פניו מלאי ההבעה של ג'ורג', 'אל תמהר. יש לי כאן כובע'- הוא ניגש למגירה ופתח אותה- 'זה לא כובע טוב, אבל הוא לא כל כך גרוע כמו רוב הכובעים שאני מוכר'.
הוא הביא אותו כשהוא מתוח על כף ידו.
'מה דעתך על זה?' הוא שאל, 'היית יכול לסבול אותו?'
ג'ורג' מדד אותו מול הראי, ואחרי שבחר משפט נוסף מהספר, אמר: 'הכובע הזה די מתאים למידה שלי, אבל, אמור לי, האם אתה סבור שהוא הולם אותי?'
האיש צעד לאחור והעיף עליו מבט מלמעלה למטה.
'בכל הכנות', הוא ענה, 'אני לא יכול להגיד שהוא הולם אותך'. הוא עזב את ג'ורג' ופנה אל הריס ואליי.
'את היופי של החבר שלכם', הוא אמר, 'הייתי מגדיר כחמקני, הוא ישנו, אבל אפשר בקלות להחמיץ אותו. ובכובע הזה, לדעתי, אתם מחמיצים אותו'.
בנקודה הזאת החליט ג'רג' שהוא השתעשע מספיק עם האיש המיוחד הזה, הוא אמר:
'זה בסדר. אנחנו לא רוצים להפסיד את הרכבת. כמה?'
האיש ענה: 'המחיר של הכובע הזה, אדוני, הוא לדעתי כפול ממה שהוא שווה, ומגיע לארבעה שילינג ושישה פני...' "
היו בספר עוד קטעים שהעלו חיוך על פניי, רעיונות שלקחו אותם עד הסוף ותיבלו אותם בהרבה הומור ושנינות. אבל לא נפלתי על הרצפה מרוב צחוק או משהו כזה...
סה"כ ספר נחמד וחביב שלא מזיק לסביבה :)
