"בומל הוא מסע, ארוך או קצר, בלי סוף.הדבר היחיד שמגביל אותו הוא הצורך לחזור תוך זמן נתון לנקודת המוצא. לפעמים הוא נעשה דרך רחובות הומים, ולפעמים דרך שדות ומשעלים. לפעמים אנחנו חופשיים לכמה שעות, ולפעמים לכמה ימים. אבל ארוך או קצר, כאן או שם, המחשבות שלנו הן תמיד על טפטוף הזמן בשעון החול."
המסע שלי למציאת הספר הזה הוא כמו בומל בעצמו. רדפתי אחריו בספריות, בחנויות יד שנייה. פעם אחת כבר קניתי אותו ומסתבר שאזל מהמלאי, בפעם אחרת קבעתי עם מוכר יד שנייה שפשוט הבריז ללא כל הסבר וניתק קשר. המסע הגיע לקיצו ביום הורים, בבית הספר של בכורתי, כאשר שתינו העברנו את הזמן עד הפגישה עם המורה בספריית סית הספר. בתי הוציאה מייד את אוקסה פולוק מהמדף ואני עברתי בין המדפים. ריחרחתי, הוצאתי, הכנסתי, עלעלתי, עד שלפתע ראיתי אותו מביט אלי מאחד המדפים. מי חשב שאמצא את מבוקשי בבית ספר יסודי. מרוב אושר, לא זכרתי מה המורה אמרה על הילדה (סתם, בטח שזכרתי... רק מחמאות).
שלושה בבומל הוא ספר הרבה פחות משעשע מ"שלושה בסירה אחת", אך הוא הבחנתי יותר. עדיין, יש בו לא מעט שנינה אנגלית משובחת, אבל גם ביקורת גלויה וסמויה על הגרמנים והאנגלים ומה שביניהם.
"האידיאל הגרמני של החובה נראה כך: "ציות עיוור לכל דבר עם כפתורים"... עד עכשיו, לגרמנים היה המזל המבורך להיות נשלטים בצורה טובה במיוחד. אם זה יימשך, הכל אצלם יהיה בסדר. צרותיהם יתחילו כאשר מסיבה כלשהי יהיה משהו לא כשורה במנגנון השלטון שלהם..." עמ' 169


















