ביקורת ספרותית על זן ואמנות אחזקת האופנוע מאת רוברט מ. פירסיג
ספר מעולה

---

מטפיסיקה של איכות.
זן ואמנות אחזקת האופנוע סב סביב רעיון אחד מרכזי, גדול וחשוב: האיכות מהי? ובאמנות - היכן היא נמצאת בדיוק - ביצירה או בצופה? כשאדם מביט בציור המרגש אותו, האם ההתרגשות היא בגלל המטען המצוי באדם - או שמא משהו הקיים בציור עצמו? והיות ולא כל אדם יתרגש מאותו ציור - אז הכיצד?
שאלה זאת, לי אישית, היתה חשובה מאין כמוה בצעירותי. אני זוכר את עצמי מתהלך שעות וחושב על כך, וכמובן לא מגיע לשום תשובה.
את זן ואמנות קראתי שלוש פעמים. לראשונה בגיל 16, כשהייתי מאוהב באופנועים, ואז לא הבנתי על מה מדבר הספר אבל הרגשתי שנאמר בו משהו חשוב. ובפעם השניה כשהייתי כבן 25 ועסוק בשאלות ותהיות פילוסופיות, ואז, אז הספר הכה בי. הבנתי והרגשתי את האיכות.
פירסיג מציע את הרעיון שהשאלה האם האיכות מצויה באובייקט או בסובייקט אינה נכונה, ובדרך ארוכה ומרתקת, ומלאת חכמה, הוא מראה איך האיכות היא נקודת המפגש בין היצירה לצופה. וברור היה לי בסיום הקריאה, שנקודת המפגש ביני לבין הספר המופלא הזה הבעירה בי הבנה והתרגשות גדולה.
בשלישית קראתי אותו עשור מאוחר יותר ויכולתי להעריך דברים נוספים ביצירה הזאת - למשל את התשתית המורכבת הדרושה למלאכת הכתיבה של ספר עמוס כל כך, את הגאונות של הסופר הזה (ופירסיג היה גאון 'עם תעודות') ואולי, מעט, את האפילה שיכולה להחשיך חיי אדם כמותו, ואת הבוקר המפציע, לעיתים, אחרי כל החושך הזה.

» ביקורות נוספות של ב.אליהו
» ביקורות נוספות על זן ואמנות אחזקת האופנוע