ביקורת ספרותית על מבוטל מאת
ספר מעולה

---

האיש בלא תכונות מוגש בשני כרכים, וטוב שכך: ראשית, החלוקה לשני הכרכים היא מובהקת בכתיבה עצמה - הכרכים נכתבו בהפרש של שנים רבות, ושנית, נדמה לי שלאחר השנים הרבות הסופר דווקא איבד משהו מחדוות הכתיבה, ולא פיצה על כך באיכותה. (מזכיר את מה שקרה לגתה עם המחזה פאוסט, שתחילתו שוטפת ומרגשת והמשכו, לדעתי, משעמם טיכו)
אני אומר זאת כיוון שכרך א' הוא ספר מאוד מאוד יפה. הוא מעניין, מגרה את המוח ומרגש. מוסיל הוא אמן דימויים - כמעט בכל פסקה הוא מכניס דימוי היוצר אצל הקורא תחושה/הבנה טובה יותר של מה שהסופר רוצה שנבין. והדימויים שלו הם מופלאים, לא פחות. למשל: "שפתיה ושפתיו כבר נפגשו כמה פעמים כשני חברים סקרניים, ונשמותיהם תאמו זו את זו כפי שהד תואם את הבדידות". וכן משפט שלו על מהות הדימויים: "תחשבו על זה, הלא כל דימוי הוא דו משמעי לשכל, אבל לרגש הוא חד משמעי". אמנות הדימויים של מוסיל יכולה בהחלט לשמש בית ספר לכתיבה.
ואז מגיע כרך ב', ומבחינתי הוא אכזבה רבתי, שכן נדמה היה לי שאבד משהו ריגשי חשוב בכתיבה שלו, כלומר נשארה הטכניקה אבל הכלל נותר בחסר. לרגעים ממש השתעממתי בקריאת הכרך השני והמשכתי בכוח עד הסיום. ולכן, לדעתי כדאי לקנות ולקרוא רק את הכרך הראשון, ולהישאר עם הקסם של מוסיל הצעיר יותר.

» ביקורות נוספות של ב.אליהו
» ביקורות נוספות על מבוטל