ביקורת ספרותית על יער נורווגי מאת הרוקי מורקמי
ספר מעולה

---

הגעתי אל מורקמי בדרך-לא-דרך. הספר הראשון שלו שקראתי היה "הפיל הנעלם", וזה היה בגיל שבו אתה מתלהב מכל דבר שמתואר כ"סוריאליסטי" (שלמעשה לא רחוק מדי מגילי הנוכחי).
פסיכותרפיסטית אחת המליצה לי לקרוא את "קפקא על החוף" בתור תרופת נגד לחיפוש התמידי אחר משמעות קוהרנטית. לפני זה קראתי את "המרדף אחר הכבשה" ובשלב מסויים זרקתי את הספר על הקיר אחרי שנדרתי נדר לעשות כן אם אתקל בעוד תיאור אחד של אוכל. בין לבין קראתי את "ארץ פלאות קשוחה" והגבתי עם "meh" פושר.
אולי בגלל הנסיון הזה, כל כך אהבתי את יער נורווגי. מישהו כאן טען שזה ספר שכדאי לקרוא במיטה לפני השינה, ואני מסכים. המילים שלו עוטפות אותך כמו שמיכת פוך. קצת קשה לי להסכים עם האמירה שזה "סיפור אהבה" ושזה מוכיח כי אפשר לומר "אני אוהב אותך" גם ביפנית. כי זה סיפור מאוד ספציפי, ואלמלא אי-אילו חפיפות פול-אוסטריאניות ביני לבין הדמויות אולי הייתי מתלהב פחות. אבל זה לא סיפור נדוש. לא משהו שתמצא במדף ספרים בשופרסל, לצד "1000 שמשות זוהרות" והכותרות האדומות של מעריב\ידיעות מאתמול, שלמעשה לא שונות מהכותרות של היום.
יש משהו כל כך לא יומרני בסיפור המוזר הזה (שאם היותו מוזר, הוא גם מאוד סביר ולא הזוי), אני כמעט חוטא בשימוש בביטוי "אדישות יפנית" כלפי כל נסיון לומר משהו אוניברסלי על המצב האנושי, שהיכולת להתחבר לספר כזה היא לא פחות מנס-ית.

חסרון אחד וקטן- הספר הזה היה מושלם אם במקום יער נורווגי ברקע היה Riders on the Storm של הדלתות.

כשאני חושב על זה, קשה לי לקרוא לספר יפני. אני לא מומחה, קראתי אולי 4-5 סופרים יפנים (וידעתי איך למצוא אותם על פי תמות מאוד מרכזיות, ככה שאולי זה לא נחשב שהם כולם די מלנכוליים ומדכאים). יש פה משהו אחר... שקשה להצביע עליו.

בכל אופן- הייתי קורה (*קורא. נכתב בערך ב1 בלילה :-) את הספר הזה שוב. זה משהו כמו ציון של 6 מתוך 5 לפני המדרג באתר, לדעתי.

» ביקורות נוספות של Solipsism
» ביקורות נוספות על יער נורווגי