ביקורת ספרותית על ג'ו ספידבוט מאת טומי וירינחה
ספר טוב

---

סיפור התבגרותם של ארבעה נערים בעיירה קטנה בהולנד, מנקודת מבטו הייחודית של אחד הנערים: פרנסי שניצל מתאונה מחרידה ונותר משותק בכל גופו, מלבד יד אחת. הוא אינו מסוגל לדבר, אך מוחו לא נפגע והוא כותב בידו הבריאה את קורותיהם של אנשי העיר ביומנים.

בתחילה מספר פרנסי את הסיפור כצופה מן הצד, אך בהמשך הוא מתחיל להשתתף בהרפתקאותיהם ובחייהם של הנערים, ולהשפיע עליהם באותה מידה שהם משפיעים עליו.

חוץ מג'ו, הוא ג'ו ספידבוט, פרנסי משפיע גם על ג'ו, אך לא באותה מידה שג'ו משפיע עליו. ג'ו הוא מעין אל בעיניו של פרנסי, כל מעשה שלו מלמד את פרנסי משהו. ג'ו ספידבוט אינו שמו האמיתי, זהו שם שבחר לעצמו שמשמעותו - אין דבר העומד בפני הרצון. זהו המשפט שמגדיר את ג'ו ספידבוט.

הכתיבה בספר מדהימה, גם אם לפעמים טיפה מתפלספת ולעתים (לא קרובות מדי) הספר קצת נודד למחוזות השעמום. החל מאמצע הספר העלילה מתקדמת מהר יותר, ופרנסי מראה לנו שידו אינה האיבר היחיד שניצל בתאונה, כן, גם מה שאתם חושבים, אבל גם הראש, וגם - בעיקר - הלב.

פרנסי מסוגל להרגיש, לכמוה ולחלום כמו כל נער (בהמשך גבר) בן גילו, גם אם אינו מסוגל לבטא זאת בקול, וזה יפה ומרגש, מעורר חמלה והזדהות.

יופי של ספר, גם אם לא מושלם.

» ביקורות נוספות של מיכל
» ביקורות נוספות על ג'ו ספידבוט