"סיפור אהבה אמיתי עצוב במיוחד" נכלל בסיפור מוכר למדי בעולם הספרות. לקראת יציאתו לעור בארה"ב, הספר קיבל הרבה מאוד שבחים ומהר מאוד נהפך לרב מכר. עם זאת, אין הרבה בספר להצדיק את הרעש שקדם לו. לא שזה ספר לגמרי גרעו - ממש לא. פשוט מאוד ספר לא משהו שמנסה להיות הרבה יותר אך לא מצליח.
שטיינגרט בוחר לספר את סיפורו דרך דמות קצת מדכאת, חסרת תועלת וכישרון כללי. בכלל, לדמויות יש קצת שטיחות, כנראה כדי להדגיש את הכלליות שלהם. הספר אמור להיות סאטירי ודיסטופי. זה אכן כך, אבל כל זה גם פוגע בספר בצורה משמעותית.
הספר מתחיל טוב מאוד אבל עם הזמן מאבד את חוזקו. שטיינגרט מכניס את הקורא לעולם הסאטירי שלו בעדינות ובצורה אמינה. אך באמצע פתאום מתחיל להקצין את הסיפור המחריף, אבל כל מה שקרה זה שהפסקתי להאמין למתחרש - שטיינגרט עבר את הקו האדום של סאטירה.
הסיפור עצמו זה מה שגורר את הספר בצורה לא-טובה. העלילה פשטנית וקצת משעממת, בנויה על סוג עולם אמריקאי מאוד, אך אחד שהראה דרך משקפי ציניות וזלזול... תחושה לא נעימה וכמו כן לא יעילה להעברת המסר. שטיינגרט כביכול רוצה להדגיש את המציאות הקיימת אבל מסיים את ספרו בצד הלא-נכון של האירוניה - בצד ההגזמה.
כן, יש רגעים יפים. רגעים מצחיקים. רגעים עצובים ואירוניים. אבל לרוב, "סיפור אהבה אמיתי עצוב במיוחד" צפוי מאוד ומתאים בדיוק לכל מה ששטיינגרט בעצם מזלזל בו.
לא מומלץ במיוחד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
