יש רק שתי דרכים לקרוא ולהגיב לספר "סיפור אהבה אמיתי עצוב במיוחד" (יותר מסורבל מזה, זה פוליצר !) : האחת היא להתחרפן מכל שורה שנייה, לסנן "WTF, על מה הוא מדבר בכלל ?!" בקצב של מקלע גאטלינג משופר (הדגם שהושק עם תום מלחמת האזרחים האמריקאית ולא במהלכה) ובעיקר - לקחת ללב את העובדה שהקורא הממוצע מבין די מהר, עמוד 10 גג, שהוא ממש לא בקליקה של גארי שטיינגרט ושאין מצב להתמצא בעולם הדימויים ההזוי של האיש ללא מפת-עזר, מצפן, כובע ומימיה עם קשית אינטגרלית, זו שאמורה לחסוך את הצורך לאמץ שרירים מיותרים בכל פעם שאתה צמא... עלק.
אכן, "אבות המזון" של הסופר המרתק הזה ניבטים מאחורי כמעט כל עמוד בספר ואני מוכן להתערב על הלייקים שלי בסימניה שהם כוללים, בין השאר, את האנטר תומפסון בתחום הדיווח הכמו-עיתונאי ואת פיליפ דיק בתחום עיצוב מסד המושגים, הרקע שעליו העלילה מתפתחת, היוצר אצל הקורא הסובלני אשליה מתוקה-מרירה בנוסח "טוב, לא מבין כלום, אבל יש פה כנראה איזה היגיון מחבר"...
הדרך השנייה היא פשוט לזרום ! להיזכר בעצות הסבתא מז'אנר ה"אם זה לא מספיק ברור, כנראה שזה לא מספיק חשוב" - ולהנות ! ויש הרבה ממה : קריקטורות של ג'אנקים של גאדג'טים, תיאורים של עולם מבולבל וחסר זהות, דיווחים על השתלטותן הסופית על המערב של המעצמות האסיאתיות ועוד. יותר מזה : הספר "סיפור אהבה אמיתי עצוב במיוחד" הוא מעין פוסט סקריפטום לספרי הדיסוטופיה הקלאסיים כמו "1984", רק שהוא עושה זאת בדרך הרבה פחות אפילה והרבה יותר משעשעת. בת'אכלס מה ששטיינגרט מנסה לומר הוא, מה שניסו לומר גם רבים-רבים לפניו, שאחרי שימוג מסך העשן של כל החרטה', התלהבותנו מהמצאות חסרות תכלית ומיותרות ו/או התמכרותנו הבלתי נשלטת לדירוגים וקיטלוגים למשל, מה שיוותר הוא, נו מה - הרגשות הבסיסיים והבראשיתיים ביותר של האנושות... אהבה ?... כן, למה לא ?!
הספר של שטיינגרט הוא מניפסט חובה לכל מי שממעיט בחשיבותן של נבואות הזעם הקשורות בתלות שהאנושות הולכת ומפתחת ביחס לרצונה להיות מחוברת כל הזמן (ולהאביס צריכה חסרת מעצורים על הדרך) מחד והשאיפה הברורה של בעלי העניין לטפח אצלנו את התלות הזו מאידך. ב-200% מהמקרים מתוך מטרה למכור לנו משהו שאיננו צריכים, אלא מה. הנה, השבוע עוד השיקו במאקו אפליקציה חדשה, המאפשרת לכולכם להחזיר לתכנית "כוכב נולד" מתמודדים שהועפו במיונים שנערכו לפני למעלה מחודש... המקל : חייבים לצפות בתכנית מראשיתה ועד סופה; הגזר : צדקת בהערכתך ? זכית ! לא צדקת ? גם זכית... רק שלא ברור במה בדיוק. בזכות להיכנס לאיזו הגרלה או משהו. וכל כניסה/יציאה/הקלקה "מזכה" אותך בעוד פרסומת מרגיזה בת 15 שניות... אושר גדול. וזו עוד דוגמה קלה. השבוע שודר פרק נוסף בסדרה המנסה להראות לנו כאילו בדרך הומוריסטית את הסיכונים שבהתמכרות לפייסבוק ובמסגרת זו, סיפורה של מורה לנהיגה מכפר סבא, הקובלת על אבדן חבריה 'האמיתיים', שנבע מכך שבכל מפגש עמם היא המשיכה לעדכן 'ולהסטרים' כנשוכת כלבת... כבי את האיי-פון, יא מפגרת !... אנקדוטות לספר ההמשך, בקיצור.
ואגב, עפ"י אחת התובנות של שטיינגרט, רווק בשלהי שנות השלושים לחייו, עם פיסיות בעייתית ודירוג אשראי טעון שיפור - הוא "גבר מת מהלך"... ממש הספר שהייתי צריך עכשיו...:)
לקרוא בכיף ורצוי כאתנחתא בין שני ספרים "כבדים"...
