ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 27 במרץ, 2011
ע"י ליאת
ע"י ליאת
זהו ספר המתח האנגלי הראשון שיצא לי לקרוא. כצפוי, ניתן היה לראות מיד בתחילת הספר כי מדובר בספר שונה משאר ספרי המתח שקראתי עד כה – הסופר הנחמד פיטר ג'יימס החליט שהוא נהנה מאוד מלחפור על דברים לא רלוונטים בעליל לעלילה ולספר ולדמויות ולממש שום דבר (וסתם דוגמה – ג'יימס מצא לנכון לתאר תמונה סתמית ואקראית לפרטי פרטיה, תיאור שנמשך כמעט עמוד שלם). אמנם זה היה לא קשור ומצאתי את עצמי אומרת בקול "למה, ג'יימס, למה?", אבל נסלח לו על זה.
יכול להיות שבאתי עם ציפיות גבוהות יותר מדי וכתוצאה מכך הספר לא הפעים אותי כמו שחשבתי. הכתיבה של ג'יימס היא לא משהו מיוחד, למען האמת היא דיי הזכירה לי את כתיבתו של באלדאצ'י. בכמה מקומות בספר ממש הרגשתי כאילו אני קוראת ספר של באלדאצ'י ולא של סופר בריטי (!!!). בכל זאת, למרות שג'יימס דאג לתאר בצורה ממש טובה כל פרט בעלילה וכמובן את הדמויות, הרגשתי שמשהו חסר. יכול להיות שזאת היתה העלילה, יכול להיות שהדמויות לא היו חזקות ואמינות מספיק או שזה פשוט משום שהציפיות שלי היו בשמיים.
בדומה ללרסון, גם ג'יימס מצא לנכון לזרוק על הקורא אקספוזיציה (אמנם לא אקספוזיציית ענק כמו זו שבספרו הראשון של לרסון) דיי מוגזמת בסביבות 150 עמודים. בכל פעם הופיעה דמות חדשה וזה היה קצת מעצבן. אחרי האקספוזיציה, קצב העלילה התאזן – העלילה התחילה לצבור תאוצה ממש לאט, אבל בסוף הגעתי למצב שממש לא הצלחתי לעזוב את הספר.
הדבר שהיה דיי מרגיז בעלילה היה הבסיס שלה והוא מציאת דיסק מטופש ברכבת וחוסר היכולת להתאפק ולהשאירו שם. הסקרנות המטורפת של טום ברייס היתה דיי מעצבנת, ולו יכולתי, הייתי זורקת אותו מהרכבת במקום לתת לו לקחת את הדיסק. בעקרון, אותו מאורע גרם לספר להיות צפוי וברור מאליו פחות או יותר. לא משנה כמה המתח היה גדול, תמיד היה קל לנחש מה יקרה. בצפיית אותו דיסק מקולל, נחשף ברייס לרצח אכזרי ומזעזע, שלאחר מכן יניע את העלילה עד לסוף הספר.
מנגד, ישנו רב-פקד רוי גרייס (שמשום מה מצטייר בראשי בתור סקסי משהו) שעמד בראש חקירת הרצח המזעזע של אותה האישה, שאותה ראה טום ברייס בדיסק. כצפוי, אי אפשר לתת לדמות סקרנית חבל"ז להינות מכך, ועל כן חייו של טום ברייס וכן חיי משפחתו נתונים בסכנה – האיומים לא חודלים מלהופיע ולמרות זאת ממשיך ברייס לעשות כל צעד שגוי אפשרי נוסף שרק ישלוף מהכיס בכוח ויגרום לקורא להתפגר מעצבים עליו.
בסופו של דבר, על רב-פקד רוי גרייס מוטלת חקירת הרצח וכן ההגנה על חיי משפחתו של ברייס הסקרן, שמתיימר להיות בעל אנגלי נפלא, אך למעשה רק מעצבן את הקורא ככל שהספר ממשיך בדהירתו לקראת הסוף.
למרות שהספר בסך הכל היה מעניין והדמויות היו מאוד טובות, לא הצלחתי ממש להתחבר אליו. לא הרגשתי את הצורך העז לבוא ולקרוא בו בכל פעם, רק לקראת מאת העמודים האחרונים, כשהמתח היה ממש גדול, אך לא מסיבה אחרת. שוב, כנראה ציפיתי מספר מתח שנכתב בדי סופר בריטי להיות ה-דבר, אבל זה לא היה ככה. לא התאכזבתי או משהו כזה, אבל זה לא ספר שאזכור עוד הרבה זמן.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
גל
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
בכול מקרה אחלה ביקורת
|
|
|
גל
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
אני דווקא די מחבב את פיטר ג'ימס
הסגנון האנגלי שלו הוא נחמד מאוד בעיני. סוג של ספר מתח מנומס עם כוס תה.
|
|
|
ליאת
(לפני 14 שנים ו-6 חודשים)
שמחה שאהבת, תודה רבה. (:
|
|
|
ליז מאילת:-)
(לפני 14 שנים ו-6 חודשים)
אבל אני אזכור שרצית לזרוק את טום ברייס מהרכבת ליאת ו
לא נורא שלא התחברת,גם זה קרה קורה ויקרה להרבה מאיתנו.יכולה רק לתאר איזו ביקורת היית כותבת אם היית מתחברת ולפחות הבאת אותה בחיוך ובעניין רב.אני אהבתי!!
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
