ביקורת ספרותית על דמדומים - דמדומים #1 מאת סטפני מאייר
ספר מעולה

---

אתחיל בכך שנתתי לספר זה חמישה כוכבים, משום שלא הייתי משנה בו דבר וחצי דבר. הוא נהדר כמו שהוא.
החל מאותו הרגע שספר זה יצא, לא הסכמתי לקרוא אותו. משום מה, אני לא נמשכת לספרים שקוראים רבים נמשכים אליהם והם בגדר "מוכרים מאוד" או משהו כזה. לכן הסתייגתי מקריאתו עד השבוע האחרון.
אני חייבת לציין שספר זה הוא אכן ספר שלא ניתן להניח מהיד. הוא לא מושלם, לא. אבל הוא בהחלט ספר, שלפי דעתי, אסור לשנות בו דבר.
אתחיל בכתיבה. ובכן, הכתיבה לא מיוחדת במינה. אם לומר את האמת, היא פשוטה לחלוטין. אין שנינות כלשהיא, אין משהו מיוחד מדי. הכתיבה מהווה את הגורם היחיד שדיי הפריע לי לכל אורך הספר.
הדמויות היו נהדרות. אולם, היו מקרים שבלה עלתה לי על העצבים עם הפתטיות והילדותיות שלה, אבל כשמתאהבים תמיד נוהגים בטיפשות, אז נסלח לה על כך. אדוארד, לעומתה, היה התגלמות השלמות, בכך אין ספק. לא נראה לי שניתן למצוא בנאדם (או שעדיף ייצור?) שמקרין כל כך הרבה אהבה לאהובתו. אהבתם של אדוארד ובלה ניכרה באופן ברור בהחלט, זאת ניתן להבין בעיקר ע"י התרגשותה (או שאגיד אובר-התרגשותה, יותר נכון) של בלה בכל פעם שאדוארד יצר איתה מגע פיזי כלשהוא. אולם, מדי פעם התחשק לי להחטיף לבלה סטירה על התנהגותה המטופשת. או שפשוט הספר מהווה פנטזיה בלתי אפשרית עד כדי כך שהסופרת איפשרה לעצמה להרחיק לכת מעט יותר מדי.
כמובן שניכר לראות כי הספר נכתב ע"י סופרת ע"י עצם העובדה שתיאור התנהגותו וחמימותו של אדוארד היו יותר כפי שאישה הייתה מצפה מאשר מה שמתרחש באמת במציאות.
בעקרון, נהניתי מאוד במהלך הקריאה. לא יכולתי להניח את הספר מידי לרגע. קרה פעמים לא מעטות שהרגשתי עצמי נשאבת לתוך הספר במקום בלה וליבי התחיל להאיץ בכל פעם שתוארו מעשיו של אדוארד, אשר הביעו את אהבתו הרבה לבלה.
איני מתכוונת להמשיך לקרוא את שאר הספרים בסדרה, אך על ספר זה אני ממליצה בחום (למרות שלא נראה לי שישנו מישהו שעדיין לא קרא ספר זה).

» ביקורות נוספות של ליאת
» ביקורות נוספות על דמדומים - דמדומים #1