הביקורת נכתבה ביום שבת, 11 בדצמבר, 2010
ע"י dyona
ע"י dyona
הרעיון לקחת עמי את הספר לחופשה בים-המלח התברר כמוצלח ביותר ! סיימתי את הספר ביומיים ונהניתי מכל דף !
התיאורים היפים והמפורטים של מאיר שלו גרמו לכך שממש ראיתי בעיני רוחי את סבתא טוניה נמוכת-הקומה והנמרצת, עם הסמרטוט המונח על כתפה ושמעתי אותה צועקת "ללכת לדלת השנייה !" ולא רק אותה ראיתי, אלא גם את בני משפחתה ואת המקלחת המצוינת שליד הרפת, את החדרים הסגורים ואת המרפסת האחורית שעליה התנהלו החיים.
שואב האבק, הסוויפר, שנשלח לסבתא טוניה על ידי הדוד ישעיהו מאמריקה אמנם מככב בספר אולם לדעתי לא היה אלא עילה למאיר שלו על מנת לכתוב על בני משפחת אמו שהיו מראשוני ומקימי נהלל. חלוצים אלה, שבאו מבתים דתיים, המירו קנאות דתית בקנאות לסוציאליזם ולציונות. מי שנסע לאמריקה (במקום לפלשתינה) כמו הדוד ישעיהו אשר נחשב לבוגד כפול מאחר ובגד בציונות ובסוציאליזם ונהפך שם לקפיטליסט ששמו סם.
אצל החלוצים הללו היה שיווין זכויות וחובות לנשים, הן עבדו קשה כמו הגברים וכל סימן לטיפוח נשיות נחשב לפסול. אסור בתכלית האיסור היה למרוח ליפסטיק, לעשות תסרוקת, להתאפר, לגרוב גרבי ניילון. כשרצו לומר על מישהי שהידרדרה לגמרי השתמשו במשפט "היא גם עושה מניקור"...
מאיר שלו הילד אהב מאוד לבקר בנהלל (כאשר גר עם הוריו בירושלים) מאחר וזכה בפינוקים מבלי להתחייב לעבודות קשות. גם כשבגר מעט וגר שנתיים במקום אהב את העבודות שהטילו עליו. לכל אורך הספר ניכרת היטב אהבתו והערצתו לאנשי נהלל ולערכיהם וכן זיקתו לחקלאות.
שואב האבק, הסוויפר, המפורסם, מתואר בספר כמין יצור חי שלו רצונות והבנות. על כריכת הספר הוא מופיע,הנתון בידיה של אישה צעירה ומטופחת, לבושה בשמלה אדומה מנוקדת – ממש לא הדמות אליה נשלח! שואב האבק הזה היה אבן שואבת להרבה סיפורים משפחתיים מרובי גרסאות.
במהלך הקריאה בספר אי אפשר שלא לשאול את עצמך שוב ושוב "איפה הם האנשים הללו?"...אני מאמינה שפה ושם בארץ ישראל יש עוד אנשים כאלה אך הם כבר אינם נותני הטון בחברה שלנו ובעיני רבים נחשבים לעופות מוזרים.
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
