אחיות זה דבר מורכב. אני קוראת עכשיו, לאט ובהמשכים, ספר על תחושות הקירבה ותחושות הריחוק שאחיות מרגישות זו עם זו. אבל הספר מדבר על אחיות שחלקו היסטוריה של ילדות משותפת, או לכל הפחות תקופה משותפת של מגורים יחד. בהיותה בת עשרים וארבע הגיעה סבתי רחל ארצה ושם פגשה את אחותה הגדולה רוזה, שמעולם לא הכירה משום שרוזה היתה כבר בוגרת כשסבתי נולדה ובחרה לעזוב,תחילה לארצות הברית ואחר כך לישראל. אז לספר אין מה לומר על אחיות מהסוג הזה, שנולדו בפער שנים גדול ולא גדלו יחד, וכל מה שעושה אותן אחיות זו העובדה הטכנית של הורים משותפים, אבל אפילו לא בגיל זהה, כך שההורות היא בלי ספק אחרת.
לקמיל פריקר, עיתונאית בת שלושים ומשהו, היתה אחות אחת, מריאן, שנפטרה בעת ששתיהן היו ילדות, ויש עוד אחות, שהיא בת שלוש עשרה כרגע. קמיל לא נוסעת להורים הרבה, או בכלל,אז קמיל ואמי לא מאוד נפגשות. אלא שעכשיו פריקר מקבלת משימה מהעורך שלה ומגיעה בעקבות שתי ילדות נעדרות לעיירה הקטנה שבה היא נולדה, גדלה והתבגרה, ובה חיה גם המשפחה שלה - אמא, בן הזוג של האמא והאחות אמה, כן, זו שהיא לא באמת מכירה. וינד גאפ היא עיירה קטנה ודחוקה שרוב פרנסתה על מפעל לגידול חזירים ושיווק בשר, מפעל שנמצא בבעלותה של אמא של קמיל. העיירה הזאת עשתה לקמיל רע, בגלל זה היא עזזבה, וחזרה אליה מעמתת אותה עם כל שדי העבר.
אולי הייתי צריכה להתחיל את הסקירה בתיאור עיירות קטנות. גרתי במקום קטן ואני יכולה להבין את הקהילה התומכת והקשרים החברתיים ההדוקים יכולים בקלות להיות טבעת חנק. מקומות קטנים לא שוכחים ולא סולחים, ומי שהיתה לה תדמית מסוימת בגיל חמש או חמש עשרה תתקשה להתנער מאותה תדמית בגיל שלושים. על אחת כמה וכמה אם היא מגיעה חזרה ופוגשת את החברות מהתיכון כשהן נשואות, בעלות בית ואימהות לילדים בעוד את רווקה שמנסה לשקם את קרעי החיים שלך.
אם חיזר יגיע לכאן ויקבל את המידע שלו מספרי מתח ואימה הוא יסיק שכדור הארץ מלא ברוצחים סדרתיים פסיכופטיים ומתוחכמים שמחכים בעיקר בעיירות קטנות כמו פיליבקה השבדית ווינד גאפ האמריקאית. אבל חיזרים לא מגיעים לכאן, ורוב הפושעיפ הם לא סדרתיים ואפילו לא מאוד חכמים. לכן הספרות הזאת נחשבת ספרות אסקפיסטית. יש גם עלילת מתח בספר. יש שתי ילדות שנעלמות ואחר כך נרצחו ומישהו לקח להן את שיני החלב. וקמיל, ברוח הסוגה, גם עוזרת לפתור את התעלומה ולגלות את הפושע. וכן, כמו שאמרה אפרתי זה מגעיל, אבל הספר מתאר תופעות פסיכאטריות מוכרות שהגיעו גם למדינתנו הקטנה. וכן, כמו שכולם כתבו הסוף צפוי מקילומטרים, אבל זה כי התעלומה היא לא העיקר כאן, והעיקר הוא מה שמתרחש אצל קמיל עצמה.
