זה נכון שאומרים שלא שופטים ספר לפי כריכתו, אך הספר הזה בעיניי היה יוצא מן הכלל.
התאהבתי בו כבר ברגע שקראתי את שם הספר - גרגויל.
והקסם המשיך עם קריאת התקציר הבלתי רגיל של הספר.
כל כך בלתי רגיל שכבר ידעתי שזאת אהבה ממבט ראשון!
הספר מתחיל בכך שהדמות הראשית, גבר יפהפה, שחקן פורנו ומאהב שרמנטי עובר תאונה דרכים כתוצאה מנהיגה תחת השפעת סמים והזיות שגורמות לו לסטות לעבר תהום.
הוא מגיע לבית החולים על סף מוות, שרוף כולו עד היסוד.
הרופאים מצליחים להציל את חייו-לא חייו וכך הוא שוכב ימים כלילות בהכרה-לא הכרה מסומם ממורפיום וחולם על הרגע שבו יצא מבית החולים ויוכל להתאבד בלי שאיש יפריע לו.
הוא מספר על הכוויות שלו, בפרטי פרטים מצמררים... הוא מתכנן בקפידה יתרה את התאבדותו ובנתיים עושה רושם על הרופאים שהוא משתקם.
תוך כדי שהותו בבית החולים הוא מספר את סיפור חייו מילדותו העגומה ועד היום, סיפור לא קל.
אך חדות הלשון, השנינות הבלתי רגילה שלו והציניות עושים את כל ההבדל.
הוא חד כתער, אפילו תחת השפעת המורפיום.
הדמות שלו כל כך אמיתית וכל כך קל להתחבר אליה.
הוא מושך אליו בצורה לא הגיונית כמעט.
כל התוכניות שלו לגבי התאבדות משתנות, ביום בו נכנסת כרוח סערה לחדרו מריאן, פסלת סכיזופרנית שטוענת שהוא אהובה מזה 700 שנה ולהם היסטוריה משותפת.
בלית ברירה בהתחלה, ומתוך סקרנות בהמשך הוא ממשיך לקבל את ביקוריה.
היא מתחילה לספר לו את סיפור אהבתם העתיקה, ותוך כדי משלבת סיפורים נוספים מימים עברו מכל רחבי העולם, סיפורים לא שגרתיים כמוה.
וכך הספר ממשיך בפרק אחד שמתמקד בהווה, ופרק אחד שמתמקד באחד מסיפוריה של מריאן.
הגיבור אט אט מאבד את רצונו למות ומתחילה ההשתקמות האמיתית שלו.
למרות הקליפה ההרוסה שלו הוא מתחיל לחיות באמת ובתמים בפעם הראשונה בחייו, לעומת העבר, בו חיצוניותו הייתה חסרת רבב אך מבפנים לא היה אלא ריקבון.
אט אט הוא מתאהב בה, משתקם והם עוברים לגור ביחד.
היא נעלמת לעיתים לכמות שעות בלתי הגיונית למרתפה, לגלף גרגוילים מן האבן.
היא טוענת שאלוהים מדבר אליה ומורה לשחרר אותם מן האבן אל החיים.
היא חוזרת אחרי כל סבב כזה של יצירה מטורפת וקדחנות חסרת גבולות, מותשת אל העולם האמיתי.
בהפוגות הקצרות שלה בין התקף להתקף היא ממשיכה לספר לגיבורנו את סיפור חייהם מהמאה ה-14.
לקראת סוף הספר ההפוגות בין התקף להתקף פוחתות והיא מבלה יותר זמן בעולם ההזיות והגילוף שלה מאשר בעולם האמיתי.
כיוון שאלוהים מסר לה שנשארו לה 27 פסלים לגלף ואז היא באמת תוכל לנוח אחרי מאות שנים של חוסר מנוח.
לאורך כל הספר מוזכרת יצירתו של דנטה - הקומדיה האלוהית - בה הגיבור מבקר בתופת בכור המצרף ובגן עדן.
ישנו פרק בו הגיבור שלנו הוזה כתוצאה מגמילה ממורפיום, שהוא מגיע לתופת של דנטה וחווה חויה דומה לשלו.
לדעתי הסופר חטא בפרק הזה.
הוא ניסה לשוות לספר פן מיסטי נוסף אך לא עלה בידיו, הפרק היה בלי כל מוסר השכל או לקח בניגוד מוחלט ליצירה המקורית, ופשוט מיותר.
הספר היה מושלם כמו שהוא לדעתי, ואם כבר להוסיף פרק כזה, אז לפחות עם מוסר השכל או לקח או פירור של משהו שיגרום לדבר להראות נחוץ.
והפרק בהחלט לא היה נחוץ.
חוץ מהפרק הזה שהרס את הרצף של הסיפור שהיה סוחף ממילא, הספר לדעתי מעולה.
מעולה זאת מילה קטנה לתאר יצירה כזו יוצאת דופן.
לא יצא לי לקרוא דבר או חצי דבר שמתקרב למקוריות של הסופר.
הספר מלמד מספר תובנות על חיי האדם - איך האדם לוקח את חייו כמובן מאליו ומבין זאת רק לאחר תאונה כמו שקרתה לגיבור הספר.
איך אהבה יכולה להכנס לחיים בכזו פשטות, כמו רוח סערה, ואיך באותה מידה מטורפת של קלות היא יכולה לאבד לנצח.
הייתי חייבת לכתוב את דעתי על הספר ששבה אותי בצורה כזו, בדחיפות כזו, אחרי חצי שעה של עיכול סוף הספר.
כיוון שהוא באמת יוצא מן הכלל.
ואני חושבת שאפילו הביקורת החופרת שכתבתי לא תצליח להעביר איך אני מרגישה עכשיו.
אני מקווה שיצא לעוד אנשים להגיע לתובנות של הספר ולהנות ממנו, לצחוק ממנו ולבכות ממנו, ולפעמים לכעוס כהוגן.
הספר מקבל 5 כוכבים בלי היסוס.. לקרוא ולהפנים :)
