ביקורת ספרותית על תש"ח מאת יורם קניוק
ספר מעולה

---

ספר מצויין.
זכרונות אישיים מנקודת מבט של 60 שנה אחרי מלחמת השחרור כפי שנחרתו עמוק בנפשו של ילד -חייל שברח מביתו בגיל שבע עשרה וחצי, כדי להתגיס למלחמה כשעוד לא היה צהל. הוא מתאר באופן חי וצורב את האבסורד של המלחמות. הרג סתמי וחסר פשרות של כל מי שנהרג והיו כאלה רבים מאוד. תאור מזעזע בכנותו של גבורה עילאית של מפקדי פלוגה בפלמח שהגנו על לוחמים בקרב הקסטל עד שנהרגו כולם. הוא מעלה את השאלה שהיא מתריסה כנגד ה"מסורת", של צהל " לא להפקיר פצועים בשטח" ושואל שאלות נוקבות האם היה כדאי (בניגוד ל"האם היה צריך") להקריב 23 מפקדים כדי לנסות להציל 9 טוראים. בכנות וצניעות רבה הוא משווה את עצמו למי שהיו יכולים אולי להיות המפקדים ההם שהקריבו את חייהם (באמת, תוך ידיעה שזה מב שהם עושים).
כדי שהוא ינצל. יש כאן ראיה מפוקחת קצת צינית אבל עם הרבה כאב לבלגן חוסר המקצועיות והידע שלמרות שהיו כמו שהיו הביאו לנצחון במלחמת השחרור.
מומלץ בחום לאלה שמוכנים להתמודד עם אמיתות לא כל כך נעימות.

» ביקורות נוספות של דולדול
» ביקורות נוספות על תש"ח