רק ספרים בעלי פוטנציאל יכולים לאכזב.
זה אחד הספרים המאכזבים ביותר שקראתי בשנה האחרונה.
במילים האלמותיות של פיל הסאטיר (הרקולס 1997, דיסני):
"ואז בא אכילס, זה אחד שהיה לו הכל המבנה, הזריזות, דיוק חבטה, כוח עמידה, דבקות במטרה...
אבל בגלל העקב המחורקק שלו- בקושי מכה קטנה אחת ו...בום הוא מחוסל!"
לספר הזה היה הכל: רעיון מקורי, יישום מעשי, עלילה מעניינת, דמויות עם עומק ואפילו סופרת עם כישרון.
אבל רק בגלל שהסופרת לא ידעה מה לעשות עם הספר... בום הוא מחוסל!
יותר מידי קטעים בספר נמרחים. אולי אמה בול ניסתה לתת לנו תחושה של זמן עובר אבל יותר מכל היא נתנה לנו את השיעמום שאנו חשים כשהזמן לא זז.
בזמן שאנחנו מחכים עם אדי שהזמן יעבור והקרב הבא או ההופעה הבאה הוא האירוע הבא יקרו היינו יכולים לעזוב אותה בשקט וללכת לתור בנבכי החצר האפילה, כמה יותר מרגש זה היה יכול להיות?!
עם זאת כמו שכבר אמרתי לספר יש כל כך הרבה מעלות, הסיבה שנתתי לו שני כוכבים נובעת לחלוטין מגודל האכזבה שהרגשתי למראה כזה רעיון מבוזבז.
דבר אחד שרציתי לציין לשבח במיוחד היו תיאורי ההופעות והקסמים של אדי, אמה בול יצרה כאן תיאורים מדהימים השאובים ישירות מלהט רגשותיה.














