זהו ספר פנטזיה אורבנית נפלא וקסום שמספר על העולם שלנו בעיר מיניאפוליס במינסוטה ארה"ב, אשר מתחת לפני השטח מצוי עולם של יצורים בני אלמוות, בני פיות למיניהם, ושאר יצורי פנטזיה כאלו ואחרים. הסיפור עוקב אחרי דמותה של בחורה בשם אדי שיש לה להקה שמנגנת באירועים, והיא מאוהבת בסולן הלהקה עד שיום אחד היא מגלה שהוא לא שווה את זה ומחליטה להפרד ממנו. היא נפגשת עם זר שראתה באחת מהופעותיה ומגלה דרכו שהיא נבחרה להיות ה"נבחרת" של חצר הפיות המבורכת במלחמתה על שדות ויערות מיניאפוליס כנגד החצר הטמאה. אדי מוצאת את עצמה בורחת משדים ויצורי ביעותים, נשמרת על ידי שומרי פיות ושאר ברייות קסומות ולומדת לאט להתרגל אל התפקיד החדש שלה כ"נבחרת" תוך כדי המשך החיים שלה כבת אנוש רגילה שיש לה להקה לדאוג לה.
אמה בו כותבת נהדר, היא מציגה סיפור קסום ונפלא בתוך תבנית העולם שלנו וזה יוצא נהדר. הכתיבה שלה מרגשת, זורמת, קולחת והתרגום של דוד חנוך פשוט נפלא. הסיפור מוביל את הקורא לתוך עולם מלא צלילים ושירים, עולם בו הקסם יכול להופיע אצל כולנו, ואל תוך מלחמה אחת גדולה שתקבע את עתיד האנושות (באזור מיניאפוליס לפחות). העלילה מפגישה את הקורא עם דמויות נפלאות, מרגשות, חזקות ומורבדות להפליא ויוצרת תחושה של קסם בקצות האצבעות בזמן הקריאה.
מי שמכיר את סגנונו של ג'ים בוצ'ר בסדרת תיקי דרזדן ימצא כאן מוטיבים דומים ומרגשים, אך אצל אמה בול הספר יותר רומנטי ומלא רגש. החיבור אל המוזיקה שעושה אמה בול לעולם הקסם ממש נפלא וזה מרגיש כאילו אתה מתחבר לקריאה בצורה יותר מוחשית.
תהנו...

רק ספרים בעלי פוטנציאל יכולים לאכזב.
זה אחד הספרים המאכזבים ביותר שקראתי בשנה האחרונה.

במילים האלמותיות של פיל הסאטיר (הרקולס 1997, דיסני):
"ואז בא אכילס, זה אחד שהיה לו הכל המבנה, הזריזות, דיוק חבטה, כוח עמידה, דבקות במטרה...
אבל בגלל העקב המחורקק שלו- בקושי מכה קטנה אחת ו...בום הוא מחוסל!"

לספר הזה היה הכל: רעיון מקורי, יישום מעשי, עלילה מעניינת, דמויות עם עומק ואפילו סופרת עם כישרון.
אבל רק בגלל שהסופרת לא ידעה מה לעשות עם הספר... בום הוא מחוסל!

יותר מידי קטעים בספר נמרחים. אולי אמה בול ניסתה לתת לנו תחושה של זמן עובר אבל יותר מכל היא נתנה לנו את השיעמום שאנו חשים כשהזמן לא זז.
בזמן שאנחנו מחכים עם אדי שהזמן יעבור והקרב הבא או ההופעה הבאה הוא האירוע הבא יקרו היינו יכולים לעזוב אותה בשקט וללכת לתור בנבכי החצר האפילה, כמה יותר מרגש זה היה יכול להיות?!

עם זאת כמו שכבר אמרתי לספר יש כל כך הרבה מעלות, הסיבה שנתתי לו שני כוכבים נובעת לחלוטין מגודל האכזבה שהרגשתי למראה כזה רעיון מבוזבז.

דבר אחד שרציתי לציין לשבח במיוחד היו תיאורי ההופעות והקסמים של אדי, אמה בול יצרה כאן תיאורים מדהימים השאובים ישירות מלהט רגשותיה.

למה בעצם אהבתי את הספר ?
הסיפור עצמו די ילדותי עם כל הפיות האלה (מה שלי אישית לא מאוד מפריע ).אבל היתי מעיזה להמליץ לסופרת פשוט להחליף מילה "פיה" במשהו מומצא חדש משהו כמו - ממלכת ה"לאונים" או "לוטנגים"...
מה שבאמת מיוחד זה איך שהסיפור ארוז ועטוף בתמונה אורבנית עכשווית עם גיטרות חשמליות ,אופנועים, להקת רוק - יש משהו מאוד צעיר ופראי בסיפור.
יש רשימת שירים שמוזכרים בספר ואני ישבתי צמודה לu tube כדי שאוכל לשמוע תוך כדי.
ספר לבני 17 (אני מצנזרת קוראים יותר צעירים ...), לא מתוחכם, לא "מחושב" עד לפרט האחרון ולכן לא מאובן. לנפשות גמישות ואוהבי מוסיקה.

ספר חביב , מלחמת בני האור בבני החושך האלמוותיים דורשת דם אנושי על מנת להלחם. שילוב של אנשים, אלפים ויצורים אחרים. המלחמה מסתיימת ע"י מוסיקה...קולח ומעניין

מבטיח ומאכזב. אבל נחמד בכל זאת.