כי הוא היה כזה... סתמי ההתחלה בהופעה מסקרנת, ובכלל אני אוהבת פנטזיה שמתרחשת בעולם "האמיתי". אבל ההמשך די דבילי. בעיני הסיבה שהיו זקוקים לאדי מלכתחילה מופרכת, והאופן שהיא הסכימה לזה כל-כך מהר ובשלווה מופרכת באותה מידה.
הבנייה של הלהקה מושלמת מדי. אין אקשן אמיתי\קונפליקט אמיתי\דמויות מורכבות. קו העלילה הראשי מתחלף עד שלא ברור בכלל על מה לעזאזל הספר.
הדמות הראשית חמודה אבל מרי-סואית מדי, קרלה מסורה מדי ושטחית, הפוקה מעצבןןןןןןןן.
בסך הכל אני חושבת שהבעיה העיקרית של הספר היא חוסר בהירות. נדמה שהסופרת לא ידעה על מה היא רצתה לכתוב, והיא מדלגת מקו אחד למשנהו, ככה שבסופו של דבר אין ממש עלילה מוגדרת.

מה בו אכזב אותך? אני דווקא ממש נהניתי ממנו, וסיימתי בכמה שעות.