זהו הספר השלישי בטרילוגיה שזיכתה את הסופר איוו אנדריץ' בפרס נובל. אזכיר כי החלק הראשון הוא "גשר על הדרינה", החלק השני הוא "ימי הקונסולים" וכל שלושת החלקים פורסמו בשנת 1945.
החלק השלישי בטרילוגיה הוא גם הספר הראשון שמתמקד בדמות אחת, טראגית יש לומר, המכונה בפי כל "העלמה".

זהו סיפור על בחורה צעירה שהושבעה ע"י אביה, איש עשיר שירד מנכסיו והיה על ערש דווי, להקדיש את חייה למשימה אחת ויחידה והיא לא להיות תלויה כלכלית באף אחד, גם במחיר וויתור על מנעמי החיים. עם מות האב מונה לה אפוטרופוס שליווה אותה בנאמנות בצעדיה הראשונים והיא נשארה לגור עם אמה חלשת האופי והתלותית, תוך שהיא לוקחת על עצמה את ניהול הבית והניהול הפיננסי.

הצעירה לקחה את שבועתה לאביה המת בכל הרצינות והחלה לממשה מיד לאחר מותו, תוך שהיא לומדת את עסקי הממון ומתייעצת עם כל מי שהסכים לסייע לה ועם שחרורה הרשמי מהאפוטרופוס שלה, החלה לעסוק בסתר במתן הלוואות בריבית. העלמה כפתה על אימה חיים דלים וחסכניים עד כדי קיצוניות שבאה לידי ביטוי בשימוש חוזר באותם בגדים שהוטלאו בעת הצורך ואפילו בלילות החורף הקרים לא הסכימה להסיק את התנורים מלבד בחדר אחד..
בחלוף הזמן החסכנות הופכת לקמצנות חולנית כאשר הצעירה אינה "רואה ממטר" אף אחד חוץ מאשר "לא להיות בצד המפסיד" וזה גם אומר שקשרים חברתיים מתנתקים, בני זוג פוטנציאליים לזיווג אינם מעניינים אותה וכל הסביבה המוכרת לה, לרבות בני משפחתה הקרובה מתרחקת ממנה בסלידה.

איוו אנדריץ' הוא מספר בחסד וסופר מחונן במיוחד שתיאר בכישרון רב את הפסיכולוגיה שעומדת מאחורי הקמצנות החולנית שלה והצליח להפוך דמות מאוסה על כל סובביה ועל הקורא לכזו שניתן לעיתים גם לרחם עליה, והאמינו לי, אין כמעט על מה..

חלק זה, כמו שני חלקי הטרילוגיה הראשונים, מסופר על רקע המצב הגיאו פוליטי והתמורות בארצות הבלקן (ובחלק זה בסראייבו ובבלגרד), הפעם לאחר השתחררות הבלקן מעולה של טורקיה, החל מתחילת המאה העשרים דרך מלחמת העולם הראשונה ולאחר סיום המלחמה.

הספר מומלץ ביותר כמו כל חלקי הטרילוגיה, למרות שלטעמי 2 החלקים הראשונים, ובמיוחד "הגשר על הדרינה", הם המוצלחים ביותר.

#
יש תכונות אנושיות הסוטות מנתיבן הנורמלי והופכות מוקצנות ומפלצתיות. "חסכנות" (שפעם, לפני העידוד לשופינג אין-סופי, נחשבה מידה טובה) הופכת כשהיא מוקצנת לקמצנות. וקמצנות היא מידה שאף אחד – פרט לקמצן – לא סובל. כבר כתבו עליה ספרים, יש המון בדיחות שהיא במרכזן, אנשים שאינם קמצנים נדהמים, לעתים, ממפגש עם קמצן ומתקשים להגיב.

אנדריץ' זוכה פרס נובל, כתב ספר על קמצנית. "העלמה" היא אשה שמרגע מסויים הפכה את הקמצנות, צבירת הממון וחוסר ההתייחסות לאחרים לסוג של דת. היא מחממת רק את חדר המגורים שלה (מדובר בסראייבו, קר שם מאד בחורף) משתמשת בתאורה רק אם כל כך חשוך שהיא לא רואה מה היא מטליאה, מטליאה גרביים עד שהטלאים בהן רבים מהגרביים, לבושה בלואים, אינה יוצרת קשר עם איש.

סרביה של תחילת המאה העשרים היא מדינה בלקנית המורכבת מאוכלוסייה מעורבת באותו שטח (העובדה הזו תהיה קטלנית כמה עשרות שנים אחרי הסיפור הזה). העותומנים ששלטו בה כ-400 שנה השאירו חותם עצלני על התנהלותה, הסיפוח לאוסטרו-הונגריה שינה את השיח לכיוון בזבזנות והרשמת הזולת ביכולת כספית לכאורה. המסורת הבלקנית הפטריארכלית חילקה לתפקידים גבריים ונשיים (כל הקביעות המובאות לעיל נמצאות בסיפור). בין כל אלה מתנהלת "העלמה" – עיוורת וחירשת לקודים תרבותיים ולאומיים, ממוקדת במטרה בעיוורון אכזרי ונטול ברירות. היא מתנכרת למשפחתה ולמינה, דוחה את החברה ואת החברותיות. דרך עיניה הלא-רואות ואוזניה הלא-שומעות אנחנו מבחינים בתמורות הלאומיות שחלו באותה מדינה, שבסופו של דבר נקרעה לגזרים (ולמעשה זה לא הסוף, עדיין...)

בניגוד לפרויד קשישא שהגדיר קמצנות כאחת התכונות המאפיינות היתקעות של הפרט בשלב האנאלי, נראה כאילו לקמצנות יש יותר מסיבה (התפתחותית) אחת. יש מנטליות התומכת בקמצנות (לא נותנת דוגמאות. חסרות לי צרות???) יש קמצנות שנולדה כתגובה – למחסור ולמצוקה, או לחרדה. יש קמצנות נלמדת – אנשים שלמדו שאחרים ישמחו לשלם את החשבונות שלהם מאפשרים להם לעשות זאת, למה לא. יש קמצנות שאנשים מחונכים אליה מילדותם. יש קמצנות שכל מה שהיא גורמת היא מעט הסתלבטות על הקמצן ויש קמצנות פתולוגית, שגורמת נזק לקמצן ולכל הקרובים לו, שנוגסת גם בצרכים בסיסיים של הקמצן ושל התלויים בו.

הספר מעניין וקריא. נראה שאנדריץ' סבור שהקושי של העלמה נובע מהעובדה שהיא אישה שלקחה על עצמה תפקידים והתנהגות של גבר, או לפחות שהגשימה את משאלתו של גבר נוטה למות שלא הבין מה הוא סח. הכתיבה טובה אם כי לא התלהבתי מהשיטה בה כל דמות חדשה שאנדריץ' מתאר – שולית ככל שתהיה – מקבלת תקציר-קורות-חיים: מי היו הוריו/ה, איך גדל/ה ומה מעשיו/ה. הרגשתי שזה קצת רכילותי וטרחני.
הייתי מדרגת ב 3.5 כוכבים אם היה אפשר. עיגלתי כלפי מעלה – להוכיח לכם שאני לא קמצנית.

רייקה רדקוביץ' המכונה בספר "העלמה", הינה אישה רווקה מזדקנת המתגוררת בעיר בלגרד,
היא ניהלה חיי פרישות וסגפנות והייתה ידועה כקמצנית ותימהונית.
בהיותה נערה, אביה שהיה איש עסקים סרבי, אמיד, מצליח ומוכר, נפל מנכסיו
בעת המשבר הכלכלי שפקד את בוסניה והרצגובינה בתחילת המאה העשרים
ועל ערש דווי, השביע את ביתו רייקה לנהוג בכסף בחסכנות יתרה ובלי להתחשב בכל דבר שהוא או בכל אדם שהוא
כדי שגורלה לא יהיה כגורלו.
וכך נהגה, היא עבדה וחסכה וכל רווח נעשה מקודש.
העלמה ויתרה על כל מנעמי החיים לטובת החיסכון וצבירת הממון.
בנוסף העלמה התבודדה מחיי החברה וממשפחתה שגם הם, מצידם, התייחסו בשלילה לקמצנותה החולנית....
מומלץ בחום.

אין ספק בעיני שאיוו אנדריץ' הוא אחד הסופרים היותר מעולים שקראתי בחיי. ברור לחלוטין מדוע זכה בנובל לספרות. כתיבתו מקורית ויוצאת דופן. אם בספריו הקודמים שקראתי,("גשר על הדרינה"ו"ימי הקונסולים"), לא התמקד אנדריץ בדמות מסוימת אלא בחר לכתוב על מקום ואנשיו כאן מתמקד בדמות אחת, "העלמה", או ליתר דיוק בתכונה אנושית אחת, קמצנות כהפרעה נפשית. אך כיוון שאנדריץ' הוא סופר כ"כ מיוחד באיכותו הספר "עגול" מלא מכל טוב, אנושי ומכמיר לב לפעמים. אנדריץ בחר בדמות כ"כ נוקשה והצליח בעדינותו וכושר ראיה עמוק וכמובן ,יכולת ביטוי מופלאה, לפסל ממנה דמות אנושית אומללה שמצליחה למשוך את לב הקורא. אני בטוחה שכל אחד יכול לזהות משהו מעצמו בתוך הטירוף, או לפחות להבין היטב מצב מסוים או אחר. הפכתי למעריצה משתוממת לנוכח היצירות המופלאות האלה.

הסופר הסרבי איוו אנדריץ' זכה בפרס נובל לספרות בשנת 1961. שלושה רומנים גדולים שלו תורגמו לעברית (העלמה, ימי הקונסולים, גשר על הדרינה)ועוד שני קבצי סיפורים (אהבה בקסבה, סיפורים נבחרים). קראתי את שלושת הרומנים, כל אחד איכותי וראוי להתעמקות בו. ראוי לציין כי הרומנים תורגמו על ידי דינה קטן בן-ציון אשר גם הוסיפה אחרית דבר בכל אחד מהם. שם היא מביאה ניתוח יפה של כל ספר ומקשרת אותו להסטוריה ולהווי החיים של האזור.
בעיני, "העלמה" הוא הטוב והמעניין מבין השלושה וזאת בגלל העלילה יוצאת הדופן שבו, הצד הפסיכולוגי שבו ולולא הייתי יודע, יכולתי לשייך רומן זה לקפקא.
במרכז הרומן עלמה אשר בגיל ההתבגרות מת עליה אביה. על ערש הדווי הוא משביע אותה לחסוך כסף ולשמור עליו ולראות בזה כמטרה עליונה של חייה. מכאן והלאה מתארת העלילה את קורותיה של העלמה שכל שעומד בפניה הוא צבירת הון ושמירה עליו. היא עושה זאת בצורה אובססיבית עד כדי התנזרות מכל תענוגות החיים, התבודדות מחיי חברה ומכל קשר נורמלי עם העולם (קפקאי לחלוטין). כמו בשאר הרומנים, גם כאן ישנה הנקודה היהודית. דמות היהודי נושאת תפקיד חשוב גם ביצירה זו. הרומן מביא בפני הקורא את חרדת הקיום והסכנות שבו עד כדי אבסורד ומכאן לגורל שאותו אני משאיר לקורא לגלות.
קראתי את הספר בשקיקה ולא יכולתי להניח אותו עד לסיומו. כמובן שאני ממליץ לקרוא אותו ולהתעמק בו.

הספר מיטיב לתאר כיצד תכונת אופי - קמצנות, מתפתחת למחלת נפש.
הסופר מיטיב לתאר את דמות העלמה ואת השלבים אותם היא עוברת מתקופת היותה נערה ועד למותה.
לא קל לקריאה, ספר קלאסי.
בהחלט ספר טוב.