#
יש תכונות אנושיות הסוטות מנתיבן הנורמלי והופכות מוקצנות ומפלצתיות. "חסכנות" (שפעם, לפני העידוד לשופינג אין-סופי, נחשבה מידה טובה) הופכת כשהיא מוקצנת לקמצנות. וקמצנות היא מידה שאף אחד – פרט לקמצן – לא סובל. כבר כתבו עליה ספרים, יש המון בדיחות שהיא במרכזן, אנשים שאינם קמצנים נדהמים, לעתים, ממפגש עם קמצן ומתקשים להגיב.
אנדריץ' זוכה פרס נובל, כתב ספר על קמצנית. "העלמה" היא אשה שמרגע מסויים הפכה את הקמצנות, צבירת הממון וחוסר ההתייחסות לאחרים לסוג של דת. היא מחממת רק את חדר המגורים שלה (מדובר בסראייבו, קר שם מאד בחורף) משתמשת בתאורה רק אם כל כך חשוך שהיא לא רואה מה היא מטליאה, מטליאה גרביים עד שהטלאים בהן רבים מהגרביים, לבושה בלואים, אינה יוצרת קשר עם איש.
סרביה של תחילת המאה העשרים היא מדינה בלקנית המורכבת מאוכלוסייה מעורבת באותו שטח (העובדה הזו תהיה קטלנית כמה עשרות שנים אחרי הסיפור הזה). העותומנים ששלטו בה כ-400 שנה השאירו חותם עצלני על התנהלותה, הסיפוח לאוסטרו-הונגריה שינה את השיח לכיוון בזבזנות והרשמת הזולת ביכולת כספית לכאורה. המסורת הבלקנית הפטריארכלית חילקה לתפקידים גבריים ונשיים (כל הקביעות המובאות לעיל נמצאות בסיפור). בין כל אלה מתנהלת "העלמה" – עיוורת וחירשת לקודים תרבותיים ולאומיים, ממוקדת במטרה בעיוורון אכזרי ונטול ברירות. היא מתנכרת למשפחתה ולמינה, דוחה את החברה ואת החברותיות. דרך עיניה הלא-רואות ואוזניה הלא-שומעות אנחנו מבחינים בתמורות הלאומיות שחלו באותה מדינה, שבסופו של דבר נקרעה לגזרים (ולמעשה זה לא הסוף, עדיין...)
בניגוד לפרויד קשישא שהגדיר קמצנות כאחת התכונות המאפיינות היתקעות של הפרט בשלב האנאלי, נראה כאילו לקמצנות יש יותר מסיבה (התפתחותית) אחת. יש מנטליות התומכת בקמצנות (לא נותנת דוגמאות. חסרות לי צרות???) יש קמצנות שנולדה כתגובה – למחסור ולמצוקה, או לחרדה. יש קמצנות נלמדת – אנשים שלמדו שאחרים ישמחו לשלם את החשבונות שלהם מאפשרים להם לעשות זאת, למה לא. יש קמצנות שאנשים מחונכים אליה מילדותם. יש קמצנות שכל מה שהיא גורמת היא מעט הסתלבטות על הקמצן ויש קמצנות פתולוגית, שגורמת נזק לקמצן ולכל הקרובים לו, שנוגסת גם בצרכים בסיסיים של הקמצן ושל התלויים בו.
הספר מעניין וקריא. נראה שאנדריץ' סבור שהקושי של העלמה נובע מהעובדה שהיא אישה שלקחה על עצמה תפקידים והתנהגות של גבר, או לפחות שהגשימה את משאלתו של גבר נוטה למות שלא הבין מה הוא סח. הכתיבה טובה אם כי לא התלהבתי מהשיטה בה כל דמות חדשה שאנדריץ' מתאר – שולית ככל שתהיה – מקבלת תקציר-קורות-חיים: מי היו הוריו/ה, איך גדל/ה ומה מעשיו/ה. הרגשתי שזה קצת רכילותי וטרחני.
הייתי מדרגת ב 3.5 כוכבים אם היה אפשר. עיגלתי כלפי מעלה – להוכיח לכם שאני לא קמצנית.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
