ביקורת ספרותית על רובים, חיידקים ופלדה - גורלותיהן של חברות אדם מאת ג'ארד דיימונד
ספר טוב

---

ספר המביא את סיפור תולדות חברות האדם והאינטראקציות ביניהן, וכיצד השפיעו המקומות והיבשות בהם חיו - על התפתחותן. המחבר בחר להתייחס לשנים שמתקופת הקרח האחרונה, לפני כ- 13,000 שנה, ולא לנסות ולהביא את כל תקופת חיי האדם, מאבות אבותינו הרחוקים, לפני כ- 2.5 מיליון שנה.
הפעם, אתחיל במשפט שהקוראת אביבה יובל נוהגת להשתמש בו: "למי מיועד הספר"?
ובכן, לדעתי הצנועה הוא מיועד לכולם. ובאותה נשימה יש לשאול את השאלה השנייה, המתבקשת: "מי עשוי ליהנות מהספר, ומי לא?" ובכן, כאן התשובה מורכבת יותר.
הקוראים הבאים, מן הסתם, לא יפיקו את מלוא ההנאה:
א) אדם דתי יראה בו כפירה. בריאת העולם, כמקובל לפי המדע התרחשה לפני כ- 14 מיליארד שנה, בריאת האדם, לפני כ- 2 מיליון שנה. אולם לפי הדת - בדיוק לפני 5770 שנה, שנת התש"ע, התרחשו גם בריאת העולם וגם בריאת האדם, (האדם נוצר, כידוע, חמישה ימים לאחר הבריאה, ביום השישי).
ב) קוראים שמאמינים שהגזעים אינם אחידים, ויש יתרון אינטליגנטי ברור לגזעים הלבן והצהוב - על פני השחור.
ג) כ"כ לא ייהנו הקוראים שאינם רוצים לקרוא חומר מדעי גרידא, מלא בנתונים, שרובם, לדעתי, אינם מעניינים, וכדי לעשות לי "דווקא" - חוזרים על עצמם פעמים רבות, בעיקר קטעי האוכל...

החלק שמתבקש להתמקד בו, מבחינתי, היא המילה "פלדה". המילים "רובים" ו"חיידקים" מופיעים במשמעותם הברורה, ואילו ה"פלדה" (כאן) משמעותה כלל האמצעים להכנת מוצרים, או במילה אחת פשוטה - טכנולוגיה.
לסופר שתי הנחות בסיסיות, מדוע אירופה התפתחה - לעומת אפריקה שנשארה נחשלת:
אם יבשת בנויה "לרוחב", כמו "אירואסיה" (אירופה-אסיה, בקוי רוחב אחידים), קל להעביר סחורות וידע בין התושבים - דבר הגורם להתפתחות. ולעומתם - באפריקה וביבשת אמריקה, לא היה פשוט לעבור בין קווי רוחב, צפון- דרום, ולחצותם (גם עקב מחסומים גיאוגרפיים), כך שאנשים לא חיפשו הרפתקאות שלא ידעו למה יובילו אותם.
הנחה נוספת מבחינתו היא, שהמצאות וטכנולוגיות "נוצרות" רק אם עם יושב בבטחה בארצו (אירופה, אסיה) ואינו נודד (כמו באפריקה), כך שהוא יכול לייצר מזון, ממשל, צבא וכו', (וכאן תוספת אישית שלי: המושג State בנוסף למדינה, הוא גם יציב...). והמצאות "תבואנה" אם ישנה דרישה להן ו/או אם נמצאים בתוך חברה "ממציאה".

ובנושא האינטליגנציה. אחת הדוגמאות שבהן הוא משתמש הינה ילידי "ניו גיניאה" - שביניהם הוא מצא אנשים שלא נופלים מן הלבנים ברמת האינטליגנציה שלהם. והשאלה הצנועה שלי היא: האם הילידים "עשו משהו" לתועלתם האישית ולמשפחתם עם האינטליגנציה הזו? האם הם התקדמו ברמת חייהם (כפי שאנו בוחנים רמת חיים) ובמוסך שלהם, בצמוד לבקתה, אפשר לראות מכונית יונדאי אקסנט, שנקנתה אצל השכנים הקוריאנים? או שאולי נשארו ברמת ה"צילום בדולר" עם תיירים מזדמנים? על כך לא מצאתי תשובה בספר, וחבל.
דבר נוסף, האפריקנים (בחלק המזרחי של האי) "זכו" בפור ענק ב"ותק" על פני כל תושבי היבשות. מה הייתה הבעיה לכולם לעלות צפונה, ולהתחמק משיני הטורפים הרבים שסביבם, ולהגיע למקומות נוחים יותר, גם מבחינה אקלימית. אם נניח שכל "ההמצאות" והטכנולוגיה יוצרו באירואסיה, הרי היה יותר ממובן כיוון נדידה זה.
מדוע לא "הומצאו" דברים ביבשת אפריקה? הרי היה צריך להימנע מעקיצת עכבישים ארסיים בלילה (הרמת המיטה, ע"י הוספת רגליים), למנוע כניסת טורפים למאהל (שמירה היקפית סביב המאהל) ועוד.
אולי היה צריך לנסות לעשות מאמץ עליון כדי להגיע לאירואסיה. ואולי השמש הקופחת, פשוט "מייבשת את המוח" ומקשה על הפעלתו.
וייתכן, שהסיפור שדמיינתי לעצמי, בכלל קרה כך:
סוואהיל, אפריקני גאה ובעל מרץ, לקח את אשתו ביום בהיר, לפני כ-70 אלף שנה, והציע לה לפתוח במסע אל "הארץ המובטחת" - קרי אירופה. ארזו את מעט מטלטליהם ומיהרו צפונה דרך ארץ ישראל. ואז, נזכרה האישה - שהפלישתי, הכנעני והאדומי לא התלהבו לתת לעם ישראל לעבור בשטחם, ומסיבה זו מושיקו שלנו נאלץ לטייל 40 שנה במדבר, עד שסגנו, שייקה, נכנס לארץ.
"אני זוכרת שהוא נכנס דרך עבר הירדן, ממזרח," אמרה, "בוא ננסה את הדרך ההיא." ואכן, התקדמו לאורך הדרך והגיעו ללבנון וטורקיה.
"עזבי עכשיו את "הכל כלול" באנטליה, אין לנו זמן לזה," אמר תוך שהוא אוחז בזרועה, "נבוא בפעם אחרת," הבטיח. וכך המשיכו לרוץ והגיעו ליוון, ופתאום ראו את האקרופוליס - הרוס.
"חבל," אמר, "יכולנו להתמקם כאן בצל, אילולא נהרס."
"מהר," האיצה, "אני שומעת את פרשי אטילה וההונים שלו מימין, הם עוד יגיעו לפנינו."
וכך, אצו רצו להם סוואהיל ואשתו עד הגיעם לאזור רומא.
"מהיכן הגיעו הפילים האפריקנים האלה של חניבעל?" שאלה, "והאם הם חצו את האלפים, וגם עשו דרך "צפון-דרום"? שכפי שידוע לנו קשה לעשותה."
תשושים אך בעלי אמונה גדולה בדרכם המשיכו לשווייץ, צרפת ובלגיה, ובכל המקומות האלה כבר התיישבו אחיהם הלבנים.
"חבל שאיחרנו, כל המקומות הטובים נתפסו ע"י אלה שהקדימו אותנו בתור, בקופה, איזה באסה!"
וכך חזרו חפויי ראש למולדתם, ותוך כדי הליכה איטית במדבר קלהרי - נפל מהשמים ("The Gods Must Be Crazy") בקבוק, ועליו מוטבעת המילה "קוקה קולה".
"בואי נבדוק במחשב מי החבר'ה האלה," הציע, אולם מאחר ש- Google עדיין לא היה קיים, נכנסו לאתר Alta vista, שהיה אופנתי, ושם מצאו את ההגדרה: "חברה למשקאות בארה"ב - החברה הגדולה והמצליחה ביותר ביבשת אמריקה".
"רק רגע," אמרה, אני זוכרת שכמה חבר'ה שלנו נסעו לשם לחופשה באוניה, וכנראה היה להם שם כל כך טוב, שלא רצו לחזור."
"מתי זה היה," שאל, "תנסי להיזכר, אולי נשלח להם SMS ונוכל להתארח אצלם," הציע.
"בסביבות שנת 1600," אמרה, "לפני כ- 400 שנה."
"ומה הם עושים היום, במה הם הצטיינו?" לאיזה הישגים הגיעו?" שאל.
"לא יודעת, אבל...חכה רגע, אני נזכרת, יש ביניהם אחד שהוא נשיא המדינה, והוא בטח יודע לייצר הרבה דברים."
"לא בטוח," החזיר לה, "אני זוכר את גולדה מאיר, כשנשאלה מה היא יודעת לעשות? תשובתה הייתה: "אני רק יודעת להיות ראש ממשלה..."

וכאן הרגע לשאול את המחבר הנכבד: האם נעשה מעקב אחרי העבדים הרבים שהגיעו לאמריקה, ל"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". האם נבדק אם הגיעו להישגים יוצאי דופן? שהרי כאן ישנו כור ההיתוך הטוב ביותר בעולם לטכנולוגיות ולייצור. ואולי רוחב ארצות, שלא כמו אורכן, אין בכוחו להסביר מדוע אפריקנים לא הגיעו לתוצאות, כפי שהגיעו הלבנים או הצהובים?
גם על כך, לצערי, לא מצאתי תשובה בספר.
והציון? בין טוב לבינוני.
איכשהו "אכיל".
הערה לסיום:
את דעתי, ואת כל הנראה לנו על פניו, ניסיתי להביע במעט הומור קליל (ואף לא טרחתי להיות נאמן לתקופות, כפי שהבחנתם), וללא שום ניסיון לפגוע באיש, כמובן.
אם הכתוב, מסיבה כלשהי, פוגע במי מהקוראים/ות, אשמח לשמוע את דעתו/תה, ובמידת הצורך - לתקן/לשנות את הנדרש.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על רובים, חיידקים ופלדה - גורלותיהן של חברות אדם