ביקורת ספרותית על רובים, חיידקים ופלדה - גורלותיהן של חברות אדם מאת ג'ארד דיימונד
ספר בסדר

---

הילד שחלם לחקור את האדם הקדמון

יש ילדים שרוצים להיות כבאים, ויש שרוצים להיות רופאים ... אלי ולד חלם בילדתו להיות חוקר האדם הקדמון.

כילד הוא חבר לארכיאולוגים בכדי לחשוף צפונות תרבויות עתיקות. בגיל שש עשרה, הוא כבר כתב מחקר על תגליותיו. היה ברור שהילד הזה ייקח את חלמו הכי רחוק שאפשר, כשליחות מדעית.

לאחר שירות צבאי, יצא אלי לטיול הגדול, לפפואה ניו גיניאה, בעקבות שבטים שעדיין משמרים אורח חיים הדומה לזה שבתקופת האדם הקדמון. אלי בדרך לפסגת הרים הרגיש לא טוב, הוא חזר לבדו, כנראה איבד את יציבתו ונפל לתהום, אל מותו.

את סיפרו רובים חיידקים ופלדה, מתחיל ג'ארד דיימונד, באותו מקום בו סיים אלי ולד את חייו, בפפואה ניו גיניאה, במקום המזוהה עם חברת הציידים והלקטים, שם הוא פגש בתושב מקומי ששאל אותו לסיבת הפערים בין התרבות המערבית למקומית. שאלה לכאורה פשוטה, אך התשובה היא כמו רשומון אינטלקטואלי תלוי את מי שואלים.

אם תשאלו היסטוריון, התשובה שתקבלו, מושתתת על קיומה של תרבות שבה היה כתב. אבל פה טמון הפרדוקס, האם לחברות שלא היה כתב והיסטוריה כתובה, לא הייתה תרבות משמעותית ? לכן אחת המסקנות המתבקשות, היא חיבור הכרחי בין פרהיסטוריה להיסטוריה, במחקר ארוך טווח של האנושות, זאת נקודת המוצא לתיאוריה של דיימונד. הציידים לקטים הם קו הזינוק לאנושות.

ההיסטוריה המערבית מנציחה את נרטיב עליונות התרבות האירופית, על שאר העולם, כפי שאותה מעלה על נס ההיסטוריון, ניל פרגוסון בספרו ציביליזציה. דיימונד מביט על ההיסטוריה האנושית במבט על שונה, הלוקח בחשבון את כל מרחבי כדור הארץ, את התרבויות השונות, וציר זמן ארוך טווח, כמחקר פנורמי רחב ממדים. לדיימונד נקודת מבט צנועה יותר על התרבות המערבית.

דיימונד הוא לא היסטוריון רגיל, הוא קודם לכל מדען וחוקר אבולוציה, פיזיולוג וביאוגאוגרף, ולכן המחקר שלו הוא סינתזה מרהיבה הכוללת תחומים ידע רבים המשולבים יחד, היסטוריה, ארכיאולוגיה, חקלאות, בלשנות, רפואה ותחומים רבים אחרים. דיימונד נע על פני מרחבי זמן עצומים, של - 13,000 שנים, ומבקש בכך לתת לנו תמונה כוללת לאודיסאה אנושית. הספר הזה הוא בעצם ההיסטוריה של ההומו ספיינס. דיימונד מתאר במשיכות מכחול גדלות ועזות, את האופן שבה היסטוריה האנושית עברה זינוק ענק תוך זמן קצר יחסית, מהאדם הקדמון לעת החדשה. דיימונד מנסה לתת לנו תשובה, לאופן שבו חברות מסוימות שרדו, והתפתחו ואחרות לא.

האדם המערבי אף פעם לא היה חף מגזענות ויוהרה. דיימונד, שומט את תחושת העליונות הזאת, בטענה שלא גנטיקה או הבדלים ביולוגיים בין גזעים, היו הכוח שהניע ועיצב את ההיסטוריה, היא עוצבה כתוצאה מהשפעת הסביבה על החברה. בחברה שהיו בה, יותר צמחים ובעלי חיים מבויתים, היה לה יתרון, שאפשר צבירת משאבים ליצירת ארגונים חברתיים, כצבא, וממשל, כמו כן היא יכלה לפתח טכנולוגיות מתקדמות, כרובים, פלדה, ואף חסינות גדולה יותר לחיידקים. החברה האירופית החלה לרכוש את היתרונות האלה ביחס לתרביות האחרות, החל מהמאה ה- 15, מה שאפשר לאירופה לכבוש ולשלוט על שאר העולם ולשעבד אותו, בין היתר על ידי השמדת האינדיאנים באמצעות הדבקתם המכוונת בחיידקי היבשת האירופית.

כשקוראים את דיימונד, מבנים את הבסיס האינטלקטואלי והמחקרי של ספריו של נוח הררי, היסטוריה בקנה מידה גדול המשלבת מספר תחומי ידע. דיימונט עצמו מתבסס על אסכולת האנאל הצרפתית שבחנה תהליכים ארוכי טווח באמצעות שילוב של מספר תחומי ידע.

דיימונד לא חף מחסרונות, התיאוריה שלו דטרמיניסטית, טוענת שההיסטוריה היא גורל ידוע מראש, מהי סביבתך הגאוגרפית, ואומר לך מהו גורלך, הטענה הזאת, לא מצליחה להסביר החלטה פוליטית אחת בסין במאה ה- 15 שדרדרה אותה מתרבות עלית לציביליזציה בדעיכה, ובכך גרמה לעליית ההגמוניה האירופית. האירוע המשמעותי הזה לא עולה בקנה אחד עם תיאורית ההשפעה הסביבתית ארוכת הטווח, ולכן דיימונד מתייחס איליו כתקלה.

ספרו של דיימונד חשוב בכדי להבין גישות מחקריות עכשוויות בתחום ההיסטוריה, ומעצם העובדה שהתיאוריה שלו היא אנטי תזה להיסטוריה שבמוקדה אירופה. בכך דיימונד מעניק לנו פרופורציה ביחס לתרבות המערבית, שיש לה אומנם נקודות זכות רבות, אך גם כתמים שחורים בהתייחסות המתנשאת שלה לתרבויות האחרות, ובהרסניות שלה המעמידה בסימן שאלה את עצם המשך קיומה. לא בהכרח מה שחשוב כתוב מעניין, סיפרו של דיימונד מעניין בחלקים מסוימים, ובחלקים רבים שלו הוא כתוב בצורה משעממת, עמוס פרטים שמקשים לעקוב אחרי התמונה הכוללת, ולמרות הכול הוא מומלץ למטיבי קריאה.

אפילוג

לפני שנים, בחירתו של אלי ולד להיות חוקר האדם הקדמון, נראתה בעיניי כהתעניינות בנושא איזוטרי, המעניין חוקרים, המעדיפים להתמודד עם החיים שהיו ולא עם אלה שיהיו.

כעת אני חושב שאילו אלי היה חיי, לבטח הייתה לו אמירה גדולה על האנושות, למה שאנחנו באמת, יהירים ביחס לתרבות האדם הקדומה, והרסניים כמי שמשתייכים לתרבות המערבית. יכול להיות שבאופן הזה הוא היה מעניק לנו מבט צנוע על עצמנו, שעשוי היה להציל אותנו מההרס העצמי שלנו.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על רובים, חיידקים ופלדה - גורלותיהן של חברות אדם