ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 23 באוגוסט, 2010
ע"י ציפי
ע"י ציפי
פיליפ רות הוא מספר במלוא משמעות המלה. הוא לא רק סופר או מחבר או כותב, מעבר לכך, הוא מספר ספורים. לא חשוב על מה הוא כותב - התבגרות של נער, תיאור הרחוב היהודי בארצות הברית על צביונו המיוחד, ספקולציה קודרת על "מה היה אם" - רות מפעיל את כשרון הסיפור האדיר שלו ומרתק את הקורא. הדמויות שהוא מתאר הן בעלות חיוניות כה גדולה עד שהן כמעט פורצות מהדף, דוחפות זו את זו בחוסר סבלנות וכל אחת רוצה להיות הראשונה לספר על עצמה. אולי מכיון שגם רות מספר על עצמו; הרי כל ספר שלו, מעבר לעלילה הרשמית, הוא בעל סממנים אוטוביוגרפיים במידה זו או אחרת.
בקנוניה נגד אמריקה רות מפחיד את עצמו ואותנו במחשבה על מה היה אם ומשנה פרט אחד קטן בהסטוריה האמריקאית: מה אם בשנת 1940 צ'רלס לינדברג היה נבחר למועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות במקום וילקי? האם היה נבחר לנשיא במקום רוזוולט? ומה היה קורה אז?
כפי שציינתי לעיל, הסיפור מרתק. נוסף לכך הוא מבהיל. רות לוקח את ההסטוריה כפי שגדלנו עליה ומראה כמה קרוב היה לקרות אחרת, והוא עושה זאת באופן כל כך אמיתי, כל כך דומה למה שבאמת התרחש (מלבד שינויים קלים), שלרגע נדמה שהזכרון בוגד - הרי כך קרה ולא אחרת. נכון? וזה מצמרר. כי אם אכן ההסטוריה היתה פונה בסיבוב כפי שרות מפנה אותה, זה היה יכול להיות רע ומר, אפילו יותר מכפי שהוא חזה.
זו הנקודה החלשה היחידה (לדעתי) בסיפור - רות עוצר בנקודה מסוימת וחוזר בו, כחושש להמשיך הלאה, ונותן לקוראים להפעיל את הדמיון, כל אחד על פי הידע והנסיון והפחדים האישיים שלו.
במחשבה שניה, אולי זו היתה כוונתו מלכתחילה.
4 קוראים אהבו את הביקורת
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
