אני אתחיל בציטוט:
"פעם, מזמן הוא היה ממש קורא את הספרים שקנה, אבל עכשיו פשוט אין לו רגע פנאי. חוץ מזה, עכשיו הוא פחות סלחני. בימים ההם קרא כל ספר עד הסוף המר, בין אם אהב אותו או לא. היום, לספר שלא מדבר אליו אין סיכוי לשרוד יותר מעשרה עמודים. אלה הספרים שהיו מונחים ברחבי הסלון. הספרים שהתכוון לקרוא נטו להתקהל בחדר השינה, בשורות מסודרות על הרצפה, כמו חולים בחדר ההמתנה של רופא. ביום מן הימים יצא לחופשה, ישכור קוטג' בהרים או על החוף בפייף, ויקח איתו את כל הספרים הממתים להתגלות או להיקרא מחדש, את כל הידע הזה שיכול להיות שלו אם רק יפתחבעמוד הראשון ויתחיל לקרוא".

פעם, אני בטוחה שזה יקרה פעם, אנחנו נקרא בספר והגיבור לא יהיה חובב ספרים, או קריאה, או קורא נלהב. יש גם אנשים שלא קוראים, שלא מעניין אותם לקרוא, שלא מוצאים בזה עניין, שהבידור שלהם אחר והם צורכים מידע בצורה אחרת. איכשהו הם לא מגיעים להיות דמויות משמעותיות בספרים. אולי כי אם המחבר רוצה הזדהות של הקורא הואהולך על בטוח. חובב קריאה. אז פעם יהיה כזה גיבור לא-קורא, אבל היום הוא לא היום הזה.

מלבד חיבה לקריאה, המפקח ג'ון ריבוס הוא בלש-ספרים טיפוסי. יש לו עבר צבאי עלום ביחידה מיוחדת, הוא גרוש מאשתו, חי בדירת-רווקים באדינבורו ומנסה להתראות עם הבת שלו סמנתה ולבנות לעצמו חיי אהבה אלטרנטיביים. ואז העולם סביבו מתחיל להסתבך. שתי ילדות נמצאות מתות ועוד אחת נעדרת. הילדות לא נפגעו מינית, לא נפגעו בכלל לפני שרוצח מיסתורי הרג אותן והשליך את הגופה. הורים נכנסו ללחץ ובעקבותיהם המשטרה, מנסה למצוא קשר כלשהו בין הילדות שיוביל למציאת הרוצח ולאנחת רווחה בקרב התושבים. ריבוס לחוץ עוד יותר, גם משום שהבת שלו סמנתה היא בדיוק בגיל של הקורבנות, וגם בגלל מכתבים אנונימיים ואניגמטיים שהוא מקבל, שיש בהם צלבים, קשרים, חבלים, וציטוטים מוזרים. במקביל יש עיתונאי בשם ג'ים סטיבנס שחושב שהוא מבין את הסיפור. הוא מקשר בין ג'ון ובין אחיו מייקל שמסתבך עם החוק, ובאופן שלומיאלי כלשהו מחרבש כל דבר שהוא נוגע בו.

זה ספר מתח. לקרוא פרק ולהניח בצד, ואז עוד פרק ועוד אחד, לא אמורה להיות הדרך הנכונה לקרוא ספר מתח. אמורים לקרוא אותו בנשימה עצורה, בפרט אם הוא כזה דק. אבל ככה קראתי. זה ספר מהורהר-משהו, בקצב מוזר, בעלילה לא מספיק מהודקת ובתרגום לא משהו (תארו לעצמכם שלקחתם פסוקים מתורגמים מספר איוב ותרגמתם אותם מחדש במקום לחפש את המקור ולהביא אותו). עם זאת, התיאורים נחמדים, דמויות המשנה, כולל דמויות השוליים ממש מעניינות וחלקן מצחיקות ומאופיינות מקסים, כך שבתור ספר-לא-מתח הוא שווה קריאה, בפרט בהתחשב בזה שהוא די דק.

"החברה לא יכולה להסתדר בלעדינו. המחשבים לעולם לא יוכלו לנחש ניחושים מלאי השראה. בקטע הזה תמיד ננצח אותם בגדול" (עמוד 40).

המותחן הבלשי "חבלים וצלבים" מאת הסופר הסקוטי איאן רנקין (הוצאת רימונים, 2009) הוא הראשון בסדרת הספרים אודות סמל הבילוש ג׳ון ריבוס, ממשטרת אדינבורו. ריבוס, גרוש ואב לילדה, שתיין וקורא ספרים מושבע שסובל מהפרעה פוסט טראומתית משירותו בצבא הבריטי, הוא דמות נוספת, מוצלחת במיוחד, של בלש מז׳אנר הבלש הקשוח (Hard Boiled), הפעם באי הבריטי. 

ריבוס הוא בלש מסור וקשוח. החיים הפרטיים שלו בבלאגן מתמיד, אבל בעבודה הוא מקצוען. "כששירת בצבא, הצטיין תמיד. הוא היה צנחן. באימונים ליחידת הקומנדו הוכתר כחניך מצטיין. הוא התקבל ליחידה מובחרת למבצעים מיוחדים. הוא קיבל מדליה וזכה בציונים לשבח. זאת הייתה תקופה טובה ואיומה כאחד, תקופה של לחץ ומחסור, חושך ואכזריות. כשהשתחרר, המשטרה לא ששה לקבל אותו לשורותיה. במבט לאחור הבין שזה בגלל הלחץ שהפעיל הצבא במטרה להשיג לו את המשרה שרצה. הלחץ הזה עורר התנגדות בקרב אנשים מסוימים, ומאז ועד היום הם מרפדים את דרכו בקליפות בננה מטאפוריות, בתקווה שיחליק על אחת מהן ויתרסק. אבל ריבוס עקף את כל המלכודות והמוקשים, עשה את העבודה, וזכה בצל"שים גם כאן, על אפם ועל חמתם. אבל בענייני קידום מקצועי התקמצנו אתו, וזה גרם לו לומר כמה דברים שאינם במקומם, שייזכרו לו לעולם ותמיד ייזקפו לחובתו" (עמוד 31).

והנה, דווקא באדינבורו השקטה, נחטפו שתי ילדות ונרצחו. שלישית הוגדרה כנעדרת וסביר שגם אותה ירצח האיש המטיל אימה על העיר. ריבוס, אחד הבלשים שחוקר את הפרשה מקבל בדואר מכתבים ובהם קרעי חבלים וצלבים מגפרורים מהרוצח, ועד מהרה הוא מבין שהאירועים הולכים וקרבים לביתו והפרשה קשורה לאירוע קשה מעברו. אם ברצותו להגן על הקרובים אליו ולפענח את הפרשה יידרש ריבוס לכל כישוריו כבלש אבל גם לכל הכישורים שרכש כחייל. מותחן מהודק, קצר ומוצלח.

עד לאמצע הספר השעמום הוא שהכריח אותי לקרא, מאמצע הספר העלילה הלכה והשתפרה עד הסוף. הרומן הראשון של הבלש ריבוס והראשון שקראתי ואחפש את השני בהקדם.

ריבוס הוא שוטר עם עבר קשה מהצבא.
נופל עליו לטפל בפושע ורוצח סידרתי,אשר רוצח נערות.
ספר מתח מסוג משובח ,אופן הכתיבה סוחף,
לא הרגשתי איך הספר הסתיים,מרוב שהוא םפר םוחף.
ספר מומלץ מאוד.

בדקתי את ההתייחסויות לספר הזה כאן ואני רואה שהן קוטביות - לפי דעתי זה ספר טוב.
הספר נאמן לקלישאות הז'אנר - מעשה פשע נורא, רמזים המתגלים באופן הדרגתי, מתח מתגבר, אנשים היוצאים בעקבות הפושע בניסיון למנוע את הפשע הבא, תככים פנימיים במשטרה, עיתונאים הנאבקים על בדל ידיעה ומנסים לפתור תעלומה בכוחות עצמם, בלש ששותה יותר מדי ומעשן יותר מדי, גרוש ובודד, גילוי הפושע והתרת התעלומות.
עד כאן - אין שום דבר מיוחד בספר. אבל אם ניקח בחשבון שרנקין מצליח להכניס את כל זה ב-241 עמודים (לפחות בתרגום העברי), ואפילו להכניס לשם דמויות שאינן שטוחות לגמרי, שיש להן עבר הטורד את מנוחתן, עניינים משפחתיים לא סגורים, הוא מצליח די יפה.
הפרקים קצרים, משפטים קצרים, אין דברים מיותרים. כשקראתי חשבתי שאולי זה מה שאפשר לכנות, אם יש דבר כזה -ספר גברי. בלי "חפירות" מיותרות - הכול קצר ותכליתי.
אם כך - זה ממש ספר מתאים למי שסבל מה"מריחות" של לרסון. כאן לא תמצאו אותן...
וחוץ מזה - הספר אידאלי לקיץ לח ישראלי. איזה כייף לקרוא כמעט בכל עמוד על הגשם הקר המטריד של אדינבורו, שנדמה שאינו פוסק לרגע. ממש מרענן.

אני לא יודעת אם התרגום גרוע או שהספר עצמו גרוע אבל זהו ספר מפוספס לחלוטין. הגיבור מעצבן באין-אונות שלו - חוץ מלעשן ולהשתכר ולבכות הוא לא עושה כלום בספר. העלילה מרוחה לחלוטין! לא מומלץ!

חבלים וצלבים / איאן רנקין ; הוצאת רימונים

כתיבתו של איאן רנקין מושכת חוט שומר עומק ורכות, מעודן, על פני ממשות נעדרת, תלושה ומחוברת במתח נהדר שהורג את הנכתב דווקא בעגינתו אל מול פני ההתרחשות הסיפורית.

ישנם ספרי מתח בהם דמותו של החוקר/הבלש היא הסיפור המקביל להתרחשות. מרתק לעקוב בספרים אלה אחר השזירה האמיצה בין העלילה לבין החוקר, בין המקומות בהם הסיפור פוגש את המניע אותו לבין נקודות הפרידה בין השניים - החוקר פונה לחייו ותעלומת המתח ממשיכה את מסע האופל שלה.
הסופרים שצולחים ליצור את הריבוד החד הזה נראים בעיניי כענקי ספרות המתח. כזהו איאן רנקין.

הספר 'חבלים וצלבים' מתרחש למעשה במקום שהוא מתחת למקום. על פני שטחה של אדינבורו נחטפות ילדות בנות שתים-עשרה וחטיפתן הסידרתית יוצרת את הפחד ואת הנואשות לקריאת החיפוש אחר הבנת הפשע ומציאת הפושע.
הפחד והנואשות הם העיר התחתית - ירכתי חוויותיו של החוקר המשטרתי ג'ון ריבוס.

כן, ג'ון ריבוס נכנע לתדמית החוקר המודרני הקלאסי - הוא מעשן יותר מידי במודעות נאבקת להפסיק, הוא שותה, הוא גרוש עם ילדה בת שתים-עשרה שיחסיו עמה נתקעים בריחוק אנושי מובן. הוא לא זוהר, הוא לא מצליחן, הוא נמצא במערכת משטרתית שחוקה ומעורר צרות-עין מצד מפקדיו.
אלא שלג'ון ריבוס ישנו מסע צלב ארוך ומתמשך, היסטורי משלו, זה המתעורר בדרך ייסורים בלילותיו ההזויים והצווחים, אין תמה איפוא, שהספר נפתח בבית הקברות ביום השנה למותו של אביו, ריבוס מתהלך בימיו בין ארצות המתים-החיים.

דרך איטית מזמין אלינו רנקין. זהו אינו ספר מתח הנקרא באחת בנשימה עצורה. האפילה - אינה משתייכת לפושע ברור, צל ואפלולית הם חלק בלתי נפרד מתאורת המקום, והמקום שמתחת למקום. אביו של ריבוס היה מהפנט, קוסם, אחיו המשיך את דרכו. מה מתוך אחיזת העיניים שייך לבמה המוארת ומה עולה מתוך צללי הזיכרון הרדוף? מה יעלה חיוך בקהל, לחש התפעלות ומחיאות כפיים ומה יוותר כמקבע את הטעם המר שבשעשוע. היכן מתחבאת האמת?

לא, ג'ון ריבוס אינו בלש מהורהר, הוא אינו פילוסוף. איאן ארקין אינו מעלה תהיות לרחובות אדינבורו, הוא מותיר חבלים שאינם מגדירים מתחמי תשובות, אינם מהווים עוגנים, אלא הם פתילים פרומים המגיעים לסיפו של ריבוס בדמות מכתבים תמוהים שרק אחר-כך ייקשרו כולם בחבל אחד עבות, וכך דווקא קצוות החבלים המפוררים הם קשרים בלתי פתורים - ואילו הפיתרון היא באחיזה האמיצה של השרכים זה בזה.
אך כל אלה, כאמור הן התרחשויות של מתחת.

התנועה שמעל היא תנועה סזיפית, התחקות של רמז אחר שביבו. התמקמות של דמויות המסעפות את העלילה לעוד נקודות מבט - האפרוריות בהליכתו ובמהלכיו של ריבוס מנגדת לזוהר המנצנץ שכל היבט שכזה נושא עמו, גם כותרות העיתון הפורשות את הזוועה מחדירות אל הסיפור עיתונאי עיקש המשוכנע שעלילת הפשע, בכלל מסתירה פשע אחר, גדול יותר, שערורייתי יותר שכתיבתו עוד תחשוף.

וכך, הכתיבה והקריאה הופכות גם הן לדמויות סמויות בספר. עוד חבל מתח שריבוס נאחז בו, כמונו הקוראים. כתב החדשות ממלא פינקס קטן, מכתבים מגיעים לפתחו של ג'ון, בתו מנוייה בספרייה העירונית ולמרתפיה - יתנקז ארכיון מחול השדים האחרון. ההליכה המצויירת שמתווה איאן דוחקת אותנו לנסות להבין האם ג'ון ריבוס הוא בלש כתוב או חוקר בממשות כתובה, ואפשר רק להתפעם מהיכולת הסיפורית הזו של רנקין.

הצליבה הידועה בהיסטוריה, מול עיני ההמון מהפכת את משמעותה אצל ג'ון ריבוס, או אולי דווקא מבהירה את מהותה - זעקות הכאב נעוצות בבשר החי מתוך עולם שכולו בדידות. אין בו תובנות נשגבות, אין בו נבואה אלוהית, אפילו הפיקחון מתעתע בו. קישיון העצמות והעצמיות מעלים אל המקום שמתחת למקום את הצללים המתארכים של הרוח, מוסרים אותם לניקוב המוּסָר בדייקנות אפילה ועדיין שומרים על שארה ושייריה בכתיבה שלא מעט פעמים נוגעת בליריקה, שהלא הכתוּב הוא חלק מאודק ומהודק בתוך הדקדוק המקרי והגורלי שלה.

מהותו של חבל התלייה, בדמות הנושאת בדין ללא דיין, חבלי מוות, נוכחת בספר ונוכחת בסיפור. אך יותר מכל - נוכחת בדמות שמתהלכת לאט בחשיכה אנושית שכתיבתה המדוייקת מאצילת השראה, מוארת בקדרותה.

חבלים וצלבים ראוי לפיכחון קוראיו.

אחרי שקראתי את הספר השלישי בסדרה "שחור וכחול" שאותו אהבתי, החלטתי שצריך לקרוא גם את הספר הראשון בסדרה "חבלים וצלבים". לדעתי הוא פחות טוב ולפחות אני מתנחם בכך שהסופר פיתח את הדמות ואת העלילות למשהו יותר מוצלח בספר השלישי. מה עם הספר השני? מישהו יודע? בכל מקרה הספר בהחלט ראוי אם כי בז'אנר שלו - דרמה משטרתית בלשית עם שוטר קשוח, חריג בהתנהגותו, גרוש, שתיין ויוצא נגד הממסד המשטרתי - הוא לא הכי מבריק - אך בהחלט יכול להעביר שבוע סביר של קריאה ולא יותר מזה.

חבלים וצלבים / איאן רנקין

הוצאת רימונים

241 עמודים





ג'ון ריבוס הוא בלש במשטרת אדינבורו. כמו הרבה בלשים אחרים הוא מעשן, שותה, בעל עבר צבאי לוט בערפל, גרוש מאישתו ולא טיפוס חברתי במיוחד. זה גורם לי לחשוב - מתי כבר יהיה סופר שיכתוב על בלש שלבוש טוב, שכולם אוהבים אותו, שאין לו בעיות בחיים? למה תמיד כל הבלשים צריכים להיות כאלה דפוקים?!

ולעינייננו - שתי ילדות נחטפות ונרצחות באכזריות וילדה שלישית מוגדרת כנעדרת. אם המשטרה לא תמהר למצוא אותה, גורלה עלול להיות זהה לקודמות. ג'ון ריבוס, כאמור, מועבר לטפל בתיק הזה ועושה את מירב המאמצים לעלות על עקבותיו של אותו רוצח מסתורי. בנוסף לכל זה, ריבוס מתחיל לקבל כל מיני הודעות קריפיות מהרוצח - מכתבים עם משפטים סתומים, חבלים עם קשרים וצלבים שעשויים מגפרורים.

זה ספר מתח קלאסי לכל אוהבי CSI. אני אוהבת CSI... בעמודים הראשונים משום מה לא הצלחתי כל כך להתחבר, אולי בגלל שאמרתי לעצמי "הנה עוד בלש דפוק עם בעיות", אבל אחרי כמה עמודים פשוט נשאבתי פנימה ולא יכולתי לעזוב. סיימתי את הספר ביומיים, וגם זה רק כי הייתי חייבת לישון ולעבוד.

הספר ממש מותח, עם לא מעט פסיכולוגיה וסודות אפלים שמתגלים לאט לאט. קראתי כבר ספרי מתח יותר מזעזעים ויותר מצמררים אבל רנקין בהחלט עושה את העבודה כמו שצריך והשאיר אותי במתח לאורך רוב הספר עד לסופו. מיהו אותו רוצח? מה הקשר שלו לבלש ריבוס? מה פשר ה"מכתבים" שהוא שולח ומה הקשר שלהם לפענוח המקרה? מה קרה לריבוס בצבא ולמה עזב? מה הקשר לאחיו של ריבוס? כל הקצוות מתבררים בסוף.

לפי הכריכה האחורית חבלים וצלבים הוא הראשון בסדרת הבלש ריבוס, יהיה מעניין איך יראו הספרים הבאים ונקווה שלא יטחנו קלישאות עד אבק.

לסיכום - ספר מומלץ שנקרא בקלות ובמהירות. הפרקים לא ארוכים, עובדה שהיא תמיד מבורכת והעלילה קולחת.



דירוג הקואלית:
ארבע קואלות מתוך חמש

פינת העטיפה:
העטיפה מאוד מתבקשת - רואים חבל עם קשר ו...זהו. הצילום הוא צילום סטודיו מוקפד וחד שמתאים לאוירה הכללית בספר. אין ספק שזוהי עטיפה אסטתית. יש בה משהו קצת קריפי...אולי בגלל המינימליזם הזה. מעניין יהיה לראות את העטיפה של שאר הספרים בסדרה - האם ישמרו על הקו הזה?

ציטוטים:
"הגשם של אדינבורו היה כמו גזירה משמיים. הוא חדר לעצמות, למבני הבניינים, לזיכרונות התיירים. הוא השתהה והתעכב ימים שלצים, ניתז משלוליות בצד הכביש, פירק חיי נישואים, הקפיא, הרג ונמצא בכל המקומות בעת ובעונה אחת. גלויה אופיינית הביתה מבית הארחה באדינבורו: "אדינבורו מקסימה. האנשים די סגורים. אתמול ראיתי את הטירה ואת האנדרטה של וולטר סקוט. העיר קטנה מאוד, כמעט עיירה בעצם. היא יכולה להיכנס לתוך ניו יורק מבלי שמישהו ירגיש בכלל. מזג האוויר טעון שיפור".

"כבר לא אכפת לו מכלום. הכל אותו דבר. אם אלוהים אכן משוטט לו בגן עדן ורוכן מטה מדי פעם כדי לגעת בברואיו, הוא בחר לעצמו מגע משונה ביותר".