ביקורת ספרותית על סיפור כתוב במניפה מאת ליסה סי
ספר מעולה

---

בתחילת הקריאה של ספר זה אני ממליצה לזנוח את כל מה שאתם יודעים, את המוסכמות החברתית המקובלת ואת הלך החיים כרגע,
מהו יופי? - יופי נמדד בעיני המתבונן, העיניים הן מלוכסנות והדבר היפה ביותר הן כפות רגליות קטנות בצורה קיצונית.
יצאתי למסע, מסע אל סין של המאה ה-19, כ-80 שנה אחורנית,
המנטרה המקובלת כלפי נשים היא: "כילדה צייתי לאביך,כאישה צייתי לבעלך,כאלמנה צייתי לבנך"- כך חיות הנשים, סגורות בקומה העליונה של בית מגורים גדול, דור שלם של נשים, הן אינן מורשות ללמוד קרוא וכתוב בשפה הסינית הרשמית, הן אינן מורשות להתערב בניהול העניינים, יש להן תפקיד ברור: האחריות על האכלת הגברים והולדת בנים זכרים.
הגורל של הנשים פשוט מאוד, אם התברכת במזל טוב ונולדת עם כפות רגלים שעתידות להיקשר ולהיות קטנות במיוחד, דרכך אל השלווה סלולה, במקרה אחר, לא חסר איכרות...
בתקופה שכזו, הנשים חייבות למצוא לעצמן חיים פרטיים, סודיים, קשרי אחווה ורעות שלא יפרמו לעולם, קשרים חזקים יותר ממשפחה ונישואין, שפה סודית, סיפורים ואגדות שיעברו מאם לבת וכך הלאה.
זהו סיפור יוצא דופן על חברות נשית אמיצה,אחוות רעות של ממש, שחוצה זמנים ותרבויות, עוברת מלחמות, רעב, מרידות, מוות וחיים חדשים.
לעיתים יש תחושה שהעלילה זוחלת אך בכל זאת הקריאה מהנה וקולחת.
לרגע קשה להאמין, ששמונים שנים בלבד מפרידות בין החיים האלו להיום,
בקטעים רבים, במיוחד בקטעים הקשיים בהם מתארת הסופרת את קשירת הרגלים, הכאב, חוסר האונים וכמובן מוות, יש תחושה של סיפור אגדה- משהו שלא באמת קיים-ואם זאת מוחשי עד כאב, היא איננה מייפה דבר, הכל נכתב בכנות מעוררת דאגה.
מלבד העלילה הנפלאה, הספר גם פותח חלון לסין של המאה ה-19, לציות הבלתי נדלה של הנשים, לעריצות הגברית, לאמונות, למאכלים, תלבושות בשלל צבעים, לרגע קט יש הרגשה שאם נתאמץ ממש, נוכל אף לשמוע את המולת השווקים ולנשום עמוק את ניחוחות הפרחים...
מומלץ מאוד!

» ביקורות נוספות של עדי
» ביקורות נוספות על סיפור כתוב במניפה