יצירת ספרות מזהירה שמספקת חווית קריאה מורכבת ותובענית.
מאד התרשמתי מהדברים שכתב על הספר ראובן מירן, סופר שאני מעריך מאד, בעיתון בהארץ:
"אנשים טובים" מאת ניר ברעם (עם עובד) הוא רומן שרואה אור אחת לתקופה. משהו בסדר הגודל של "מסע אל קצה הלילה" של לואי-פרדינן סלין. שלא כמו ב"מחזיר החלומות", הרומן הקודם שלו, ברעם אינו פונה הפעם לעתיד המחריד את שלוותו הפנימית מחשש שאכן יגיע, אלא פונה דווקא להיסטוריה. הוא משתמש בה כדי לפרוץ את המצור הקיומי-רוחני שהוא חי בו, להיחלץ מחיים בחברה ובתרבות חופשיות למראית עין - אך טוטליטריות וכופות לא פחות מהמשטרים הטוטליטריים האפלים ביותר שבתוכם חיים גיבוריו. בדומה לסלין, שהרומן החד-פעמי הענק שלו מתרחש על רקע מלחמת העולם הראשונה ומתאר ללא פחד ומורא את התהליכים החברתיים והכלכליים שאיפשרו וזירזו את עליית הפשיזם באירופה, כך ברעם מציב מראה אכזרית מול פניה של החברה ומול פרצופם של כל "האנשים הטובים", כלומר של כולנו.
"מלחמת העולם השנייה משמשת כאן כתפאורה שעל רקעה מתבצעת חדירה ספרותית נהדרת ללב הלילה האנושי משני עברי החזית. גיבוריו הם גבר גרמני צעיר שהקריירה הנוסקת שלו מקורקעת כאשר הוא מגויס לצבא הגרמני והוא מיישר קו עם המדינה הנאצית ומציית לה בנאמנות כדי לשרוד, ואשה יהודייה סובייטית, שהוריה האינטלקטואלים הם קורבנות הטיהורים המטורפים של סטאלין, והיא מיישרת קו עם המשטר הרודני ומשרתת אותו. אבל הגיבורים האמיתיים הם אנחנו, הקוראים. כי הדילמות העולות בסיפור המקביל הן הדילמות שבהן מתחבטים הרבה אנשים טובים, טובים באמת, גם כאן ועכשיו. לרומן הזה יש איכות של יצירה שמבטאת רוח של תקופה, יצירת פרוזה ענקית שעושה כבוד רב לספרות ולחברה שבה נוצרה ולסופר שילד אותה.















