וואו איזה ספר מצחיק!!!!!
אלמן מזדקן - איפוליט מטבייביץ,יוצא למסע חיפושים אחר אוצר של יהלומים הטמון באחד מ12 כסאות שהיו שייכים לחמותו.על דבר האוצר נודע לאלמן כשהוא יושב ליד מיטת חמותו השנואה בעת גסיסתה. עד מהרה נדבקים אל איפוליט בחיפושיו: נוכל צעיר, יפה תואר וכריזמטי להפליא בשם אוסטפ בנדר שהופך עד מהרה לשותפו מאונס, וכן הכומר המוודא של החמות עליה השלום, שמתחרה אף הוא על מציאת האוצר.
המרוץ אחר הי

ספר חמוד, מחוייך קמעא, אופטימי ומרחף. עם זאת ארכני וטרחני במקצת. עלילות שני נוכלונים (נוכלים קטנים) ברוסיה של תחילת המאה העשרים. במונחים של היום - בקושי עוברים את המסננת או הז'אנר השכונתי. ספר להפגזות או מלחמות - כי הוא מעביר אותך למציאות היסטורית מאד רחוקה ומשונה בהשוואה לימינו. אנשים מתניידים ונוסעים עם רכבות ואוניות. הרמאויות הן במשחקי שח ובגניבת כסאות ממוסדות ציבור. הקרקס הוא כלי בידור מרכזי ל

מה נאמר על הספר הנפלא הזה? ראשית, שנדירים הם הספרים המצחיקים ובספר הזה צחקתי עד שנחנקתי ממש. שנית, שיש כאן הרבה יותר מצחוק. אִיפּוֹליט מַטְבֵייבִיץ' ווֹרוֹבְּייָנינוֹב מגלה יהלומים בביתו ומכאן מתחיל מסע מטורף, משעשע ואמיץ במסדרונות האפורים של העולם הסובייטי. התיאור של הבירוקרטיה הקומוניסטית, חוסר ההיגיון שבה, השחיתות, הפחדנות, ובעיקר מעשי הנוכלות שכולם עסוקים בהם הוא מבריק כלכך - עד שלא תהיה זו הג

עד לפני כך וכך שנים הכרתי את הרוסים דרך הסרטים האמריקאים, שהקפידו להציג אותם ככבדים וקשים כאבן.ואילו אני גיליתי אצלם הומור עצמי משובח, נעימות ותאבון למזון ולחיים הטובים.

"שנים עשר הכיסאות" מושפע קרוב לודאי מגוגול הגדול, בדומה ל"נפשות מתות" גם כאן יש מסע וחיפוש אחר אותם 12 הכיסאות אך זה נעשה ברחבי ברית המועצות הסובייטית.

הכיסאות האלה שהיו שייכים עם עוד רהיטים מפוארים לאיש האצולה לשעבר וכיום פ

כמאמר הפתגם הידוע - כל פירצה קוראת לגנב. למשל בסוף שנות העשרים של המאה העשרים חל חוק היובש בארצות הברית ונוכלי ארצות הברית עלו על זה בגדול וכך נוצרו המאפיות למיניהן.
ברוסיה הסובייטית לעומת זאת שום איגוד כמו המאפיה לא יכול להתקיים בגלל נוכחותו המתמדת של האח הגדול (האמיתי, לא המטופש). אבל נוכלים תמיד יש, והפירצה שלהם ברוסיה היתה האנדרלמוסיה הביורוקרטית שאחרי המהפכה.
<mark>אילף</mark> ופטרוב סיפרו את סיפורם ב"