ביקורת ספרותית על למצוא בעל אחרי גיל 35 מאת רייצ'ל גרינוולד

---

חברה טובה שלי, שאני חפצה ביקרה, קנתה את הספר הזה במבצע..
אתם בטח צוחקים עכשיו. אני יודעת שזה נשמע כמו נער מתבגר שהולך לקנות אמצעי מניעה בבית המרקחת "בשביל חבר שלו". אבל לא.

אני את בן זוגי מצאתי ברגע האחרון בגיל 34 פחות או יותר.
אולי בגלל שלא עברתי את הרף הקריטי, הצלחתי לעשות את זה בצעד וחצי פשוטים, בלי תכנית פעולה מעשית בת 15 צעדים המבוססת על מה שגב' גרינוולד למדה בבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד (!).

אז למה קראתי אותו (או בערך חצי ממנו, כי לא הצלחתי להתמיד)?

אי שם בצעד מס' 2, צריכה מחפשת הבעלים למצוא לעצמה חונכת, שתלווה אותה בתהליך החיפוש. כישורים שונים הנמצאים באמתחתי, הפכו אותי, באופן תיאורטי, לחונכת מושלמת..נבחרתי. בינתיים עברו מספר חודשים וממש לא הוכחתי את עצמי. אפילו את הספר לא הצלחתי לקרוא עד הסוף.

הספר הזה עורר בי מספר תהיות-

תהייה ראשונה, שלא נוגעת דווקא ספציפית לו, אלא גם לרבים אחרים:
האם כל אסופת דפים ממוספרת, האגודה וכרוכה בין שני דפים מחומר עבה יותר, ראויה לשם הנכבד- "ספר"? (שאלה רטורית..)

לפי המדריך הנ"ל הגברת המעוניינת בבעל צריכה להתייחס לעצמה כאל מוצר- לשנות אריזה, למתג בעזרת שלוש מילות מפתח, לשווק באינטרנט, במפגשים חברתיים, בכל הזדמנות ולפרסם בכל דרך אפשרית.
וכאן מגיעה התהייה השניה:
עד כמה המטרה אכן מקדשת את האמצעים?
אחרי שתשני את סגנון הלבוש ואת צבע השיער,
אחרי שתלכי לכל מיני חוגים שלא מעניינים אותך כדי לחשוף את 'המוצר' (את) ל'קהל היעד' (בעלים פוטנציאליים), וכך תלמדי נגרות במקום מקרמה,
אחרי שתלכי כל פעם למכולת/ בית קפה/ מכבסה אבטומטית אחרת, שוב בשביל ליצור יותר חשיפה, במקום למקומות שאת מכירה ואוהבת.
אחרי שתצרי קשרים עם אנשים שממש לא מעניינים אותך אבל את חושדת בהם שהם שדכנים טובים ומכירים הרבה אנשים.
ואחרי שתפילי בנונשלאנטיות על כל מי שתפגשי את הפצצה הבאה: 'השנה אני מתכננת להכיר גבר נפלא' (למה רק נפלא? כי אם תאמרי גבוה, חטוב, בעל שיער מלא וצדעיים מאפירים ולא מעשן- תחסמי את הדרך בפני אותם גברים נפלאים נמוכים, כרסתנים, קרחים, ומעשנים רק במרפסת, שמחכים רק לך).
אז אחרי שתעשי את כל אילה ועוד דברים רבים אחרים (להחליף עבודה, לעבור דירה וכן הלאה)
את בטוח תכירי גבר נפלא. האובססיביות מנצחת. זה בדוק.
השאלה אם בסופו של יום תכירי את עצמך..
או שאולי אני טועה וכל ההרגלים הקטנים שתשילי מעליך במסע, הם מיותרים..

ועוד שאלה שהטרידה אותי-
אחרי שמוצאים את הבעל. מה עושים איתו?
כי רייצ'ל גרינוולד מתייחסת למציאת הבעל כאל פרויקט שאת לוקחת על עצמך לשנה. במהלכה את מתנהגת כמו בדיאטה (הווה אומר- לא ממש נהנית..)
מקריאה בספר ניתן להסיק, בטעות, שאחרי שמצאת בעל את יכולה להרשות לעצמך לנוח על זרי הדפנה, לזרוק את המחוך ולגדל את השפם שתמיד רצית.
חברות! תקשיבו! זה לא נכון..
למצוא בעל זה פיס אוף קייק ליד מה שצריך לעשות כדי לחיות איתו.
זה מזכיר לי את הנשים בהריונן הראשון, שממסגרות צילומי אולטרסאונד, מתלבטות שעות בין ערכת לידה בגוון אגס או דובדבן, משלמות 4000 ש"ח על עגלת בגבו, ובסוף, לאחר תשעה חודשים, יוצא להם מהבטן תינוק! אדם קטן ומלא צרכים.. ומה עושים עם זה???
או שאולי רייצ'ל מתכננת ספר המשך?

עכשיו סוף סוף הגעתי לסיבה האמיתית, בגללה כתבתי את המניפסט החתרני הזה.
וכאן אני הולכת לבצע חטא כפול. אבל מה לעשות? חברות מעל הכל. לא?

אז אחרי שקטלתי באכזריות את הספר, אשתמש בטכניקות שלו.
ובנוסף, אשתמש בבימה המכובדת הזו לצרכי השדכנות הנלוזים שלי.

אז ככה
חברתי הטובה היא 'פולניה, כנה ובעלת ידיים ירוקות' (תודו שזה מיתוג נפלא- האוקסימורון המשולש הזה)
היא בת 60+, רזה ונאה ובעלת מידות תרומיות רבות.

ומה היא מחפשת??? גבר נפלא כמובן.
ניתן ליצור איתי קשר בתיבתי האישית:)

» ביקורות נוספות של dushka
» ביקורות נוספות על למצוא בעל אחרי גיל 35